יום שלישי, 3 בינואר 2012

בירת העולם המערבי בדרך דרומה לאורך החוף המזרחי?!

מתוקים משוקולד המשכנו במסענו דרומה לאורך החוף המזרחי של ארה"ב כשבמוחנו עולה המחשבה שאחרי כל כך הרבה "אוקיינוס" במהלך כל הטיול, עבר כבר לא מעט זמן מאז נפרדנו מהפסיפיק בדרכנו לאוקיינוס האטלנטי שעוד רגע קט נפגוש. אך עוד קודם לכן מחכה לנו ביקור באחת הבירות המפורסמות בעולם, אם לא המפורסמת בינהן, וושינגטון די סי.
עוד בדרך אליה, עצרנו בבולטימור כשבתכנית ביקור בנמל המפורסם שלה ובו אחד מהאקווריומים הגדולים בעולם וקניות באזור הקהילה היהודית שחיה בעיר. תחילה כאמור, לאחר תלאות ידועות מראש של מציאת חניה בעיר גדולה לקרוואן, עצרנו בנמל, אך מזג אוויר סגרירי מעט והשעה היחסית מאוחרת הובילו אותנו ישר לאקווריום, שם התלהבנו בפעם המי יודע כמה מהמראה המרהיב של שלל הדגים ויצורי הים ולקינוח ממופע דולפינים שהיה שונה מעט מהרגיל והיה יותר הרצאה על חיי הדולפינים בשילוב הדגמה "על חי".
סיור קצר לאורך המזח בדרך לקרוואן ולאחר עוד נסיעה קצרה הגענו לאזור היהודי של העיר. תחילה הסתערנו על על מנות של פלאפל ושווארמה שנמכרו לנו, איך לא, בעברית. משם המשכנו לסופרמרקט המקומי, שבאותו ערב יום חמישי, לקראת השבת, ניתן היה בקלות לחשוב שהוא ממוקם באחת השכונות הדתיות יותר של ירושלים. כנראה שאין הרבה דברים שיותר מהנים מקניות "ישראליות" לאחר חודשים כה רבים בחו"ל, אחרת אי אפשר להסביר את חדוות הקניות שפרצה בנו כשאנו עוברים בין המדפים שמכילים הרבה מוצרים שאנו כל כך מתגעגעים אליהם מהבית, אולם, גולת הכותרת של ביקורנו באותו הסופר הגיעה בזמן ההמתנה בקופות. היה זה כשמאיה ואני המתנו בקופה כשמאחורינו החלו ילדות חביבות להתעניין בשלומנו ולעזור לנו עם עגלת הקניות, אז הצטרפה גם אמא שלהן כשהחמיאה למאיה על שערה המדהים. בטיול למדתי כבר שהזדמנויות לשיחה טובה אסור לפספס והשיחה הזו הובילה מהר מאד להזמנה "לעשות" את השבת בבית אסתר חנה ומשפחתה תוך הפעלת אמצעי שכנוע כבדים מצידה כשכל בעיה שקשורה בגודל משפחתנו (מה זה שלושה ילדים, ביננו?) או בקרוואן שדורש מקום חניה מכובד נפתרת על ידה בקלות רבה. הייתה זו הזמנה מרגשת מכל הלב אשר לצערנו לאחר שבדקנו את לוחות הזמנים שלנו, נאלצנו בצער רב לדחות אותה ולהמשיך לאתר הקרוואנים שהוזמן מראש סמוך לבירה.


יום הטיול בוושינגטון סיפק לנו חוויות מרגשות. הסיור לאורך ה"מול", השדרה הראשית בעיר, משלבת ביקורים במוזאונים עם תצפיות על מבני הממשל האמריקאי. השדרה נמתחת בין גבעת הקפיטול ובין אנדרטת לינקולן כשבמרכזה אחד מהמונומנטים המסמלים יותר מכל את הבירה, האובליסק הגבוה הנשקף כמעט מכל מקום באזור. בין לבין, פזורים להם לאורך השדרה, המוזאונים הרבים לבית "סמיתסוניאן" שכל אחד יותר גדול ממשנהו ולכל אחד מהם נושא אחר החל ממדע וטבע, דרך תולדות התרבות וההתיישבות וכלה באומנות בת זמננו. בכל אחד מהם אוספים גדולים המכילים גם פרטים יחודיים ונדירים המהווים אבני דרך בהתפתחות חיינו אנו. את הבוקר פתחנו באזור גבעת הקפיטול כשאנחנו מנסים להסביר לילדנו על הכח העצום הטמון במבנה זה ובעוד אחרים שנתקל בהם היום כאחד ממרכזי השליטה הגדולים של העולם.


לאחר תצפית על הבניין היפה ורחבת הגן שלמרגלותיו נכנסנו בשערי המול ולאחר שחלפנו על פני מספר אנדרטאות ובריכה מלאכותית, הגענו את מוזאון הטבע והמדע לאחר שבחרנו בו כאחד המוזאונים שיעניינו גם את הילדים. זה המקום לציין כי כל המוזאונים בשדרה, פתוחים לקהל הרחב חינם אין כסף! את הסיור במוזאון פתחנו באגף בעלי החיים שם, מוצגים פוחלצים של חיות רבות מכל רחבי העולם, מסודרות לפי אזורי המחיה שלהן. בהמשך, צעדנו לאורך שביל המדמה את ההתפתחות האבוציונאלית של היצורים החיים על כדור הארץ ומסודר לפי תקופות בזמן. את האזור הזה עיטרו שלדי דינוזאורים, יצורים קדומים אחרים ובסופו סרטון המסכם את מה שזה עתה ראינו. את פרק החיות במוזאון הזה סיימנו בתצוגה החיה של תולעי ענק מאפריקה אותן עלמה ואני גם זכינו להחזיק. לקינוח פנינו למוצג המפורסם ביותר במוזאון, היהלום הכחול הגדול ששמו "הופ" הוא אחד היהלומים המפורסמים והיקרים ביותר בעולם.





בתכנית עוד מוזאון אחד, אך לפני כן המשכנו בסיורנו בין סמלי הממשל האמריקאי, כשאנו עוברים על פני הבית הלבן, האובליסק ועד לאנדרטת לינקולן אשר למרגלותיה התקיימו כמה מההפגנות והמחאות היותר ידועות ובהן נאומו של מרתין לותר קינג. ממרומי אנדרטת לינקולן, למרגלות כסאו הרם, ישנה תצפית יפה על נהר הפוטומק החוצה את העיר ואשר לפנטגון הנמצא מעברו השני לא הספקנו להגיע.





בדרך חזרה אל גבעת הקפיטול עצרנו לביקור במוזאון נוסף, מוזאון החלל והתעופה, כל זאת לאחר שהשתעשענו לנו בסיבוב על קרוסלת הסוסים שנחשבת הותיקה ביותר בעולם שעדיין פעילה.

מוזאון החלל והתעופה סיפק לנו רגעים מרגשים והמון תצוגות מרהיבות ומעניינות. הסיור במוזאון הוא טיול בין טילים, חלליות, רכבי חלל, מטוסים וכל מה שבינהם מכל התקופות ובכל הצורות. אחד המוצגים המעניינים ביותר אשר מסמל למעשה את ראשית התעופה, הינו המטוס המקורי של האחים רייט ואשר ניתן להגיע מרחק נגיעה ממנו. בהמשך הדרך חווינו דרך הדגמים שסביבנו את התפתחות תחום התעופה כשבחלקו השני של המוזאון הגענו לאזור המוקדש לתעופת החלל. קשה להישאר אדישים לנוכח המכונות המדהימות שניצבות סביבנו שהיו שותפות למסעות רחוקים בחלל כשבין השאר ניתן היה לראות את החלליות כאפולו 11, את רכב החלל ששימש לנסיעה על הירח, את מנועי הענק של מעבורות החלל ועוד ועוד ועוד... אחד מרגעי השיא היה כשהגענו לתצוגה קטנה במרכז האולם הראשי בו מונחת לה פיסה מהירח, בה ניתן לגעת ולמשש.






גדושים ועמוסי חוויות סיימנו את היום כפי שהתחלנו אותו, למרגלות גבעת הקפיטול כשאנו משלימים את מסענו בשדרת המול ומסע נוסף במקביל לאורך ההיסטוריה של היקום בכלל והאנושיות בפרט, כשנראה שככל שהאנושות מתקדמת כך הולכים ומטשטשים גבולות היכולת.
לאחר שקיבלנו את "זריקת" הידע המרוכזת בוושינגטון, ובלחץ מתון של בנות המשפחה החלטנו לעבור במדינת דלוור הקטנה אשר נודעת בכך שאין בה מיסים ובהתאם באחד מהאאוטלטים השוקקים ביותר באזור. ביום הקניות באותו האאוטלט נפתחה באופן רשמי חגיגת הקניות לקראת חזרתנו הביתה. אז גם היכה בי הברק כי בעוד כחודש אנחנו כבר ממש על המזוודות בדרך הביתה. מלבד קניות פגשנו בדלוור את חוף האוקיינוס האטלנטי.

הדרך הקצרה ביותר מדלוור ליעדנו הבא, נורפוק, וירג'יניה, עוברת לאורך חופי האוקיינוס עד לקצהו של קייפ צ'רלס ומשם על גבי שני גשרי ענק מעל לפתחו של מפרץ צ'סאפקי המסתיימים בוירג'יניה ביץ', עיירת נופש כשמזג האוויר קצת יותר מאיר פנים מאשר הצפוי לנו. מדובר למעשה בגשר אחד באורך של למעלה מעשרה ק"מ ואשר באמצעו מרכז בנוי. שתי אטרקציות נוספות במהלך הנסיעה הארוכה על הגשר, הן שתי מנהרות חפורות מתחת למימי המפרץ כשהגשר למעשה נעלם באופק, נופל ונכנס למים, כל זאת על מנת לאפשר למשחתות הענק העוגנות בבסיס הצי נורפוק, יציאה קלה מהמפרץ אל האוקיינוס.
עוד בדרך לנורפוק, מספר דקות לאחר שיצאנו מאתר הקרוואנים, הבחנו בקבוצת אנשים לא קטנה, בצד הכביש, מצויידת במצלמות משוכללות, מכשירי קשר ענקיים ומבטם בשמיים. מנסיוננו, התקהלות כזו מרמזת על עניין כלשהו ועל כן נדחפנו עם הקרוואן בין עשרות הרכבים החונים ויצאנו לברר את פשר העניין. מהר מאד התברר לנו שאנו חונים בסמוך לשדה תעופה צבאי וכי כעת מתקיימת חזרה למפגן אווירי שצפוי מחר בו מטוסי קרב של הצי צפויים לטוס בגובה נמוך והטייסים מתרגלים עכשיו את פני השטח. במרכז המתקהלים עמד לו מכשיר קשר שגם העביר בשידור חי את הדברים שנאמרו ברשת הטייסים ומגדל הפיקוח. בכל אותו הזמן שעמדנו שם חלפו מעט מעלינו מטוסי הקרב כשבמקרים מסוימים הצלחנו אפילו לראות את פרצופי הטייסים מביטים עלינו מלמעלה. לאחר שסיימנו לצפות במטוסים המשכנו לנורפוק.
בנורפוק, לקחנו את הסיור המודרך בבסיס הצבאי הגדול והידוע ביותר של צי צבא ארה"ב. הסיור שארך כשעה התנהל באוטובוס סגור, כמובן ללא אפשרות לסיור עצמי. במהלך הסיור חלפנו על פי מספר משחתות ענק המשמשות בסיסים ימיים ושדות תעופה ניידים למטוסי קרב ומסוקים וכן, על פני כלי שיט ומטוסים רבים נוספים. בנוסף, זכינו להצצה בבתי המגורים של הקצינים הבכירים ואורחים חשובים המתגוררים בבסיס בעת שנסענו לאורך השדרה הראשית שנראית כמו שכונת יוקרה. אטרקציה מקומית נוספת שניתן להגיד גם עליה שהיא סמל אמריקאי מובהק, היה סניף המקדונלד המקומי שנחשב לאחד משני הסניפים העמוסים ביותר של הרשת (ביחד עם זה שנמצא במנהטן, ניו יורק... גם אליו עוד נגיע!).




לפני שהמשכנו משם דרומה לפלורידה, ניצלנו את היותנו באזור לביקור חברי אצל נועה ואלון המתגוררים בליבה המיוער של צפון קרוליינה. השלמת סיפורים וחוויות של שנים שלא התראינו וכמובן ארוחה טעימה סיפקו השלמה נהדרת לאירוח המקסים לו זכינו. וכן, נהננו מאד מהאווירה הביתית ועלמה לא הפסיקה להתפעל מהאמבטיה הגדולה.

אחרי שעות רבות כשלא הרגשנו איך עובר לנו הזמן כל כך מהר, נפרדנו לשלום והמשפחה השמחה שוב בדרכים, בנסיעה הארוכה לארץ השמש, פלורידה ובדרך לא פחות חשוב... חגיגות ראש השנה!

יום חמישי, 20 באוקטובר 2011

אמישים בדרך לניאגרה פולס ועולם של שוקולד בהרשי

חלפנו על פני אגם מישיגן וכעת אנחנו בדרכנו לאחד האזורים התיירותיים ביותר בארה"ב, אם כי חלקו היפה יותר נמצא בכלל בקנדה, מפלי הניאגרה. במהלך הנסיעה למפלים שילבנו ביקור קצר בארץ האמיש שבאוהיו, שם חיה הקהילה הגדולה ביותר בארה"ב. בקצרה, בני כת האמיש, הינם קבוצה דתית, שאימצה לעצמה אורח חיים שאינו כולל שימוש באמצעים מודרנים. בין השאר, בני הכת אינם נוסעים במכוניות, אלא מתניידים באמצעות סוסים וכרכרות, אינם משתמשים בחשמל (לא רק בשבתות וחגים) וניכרים למרחוק על פי בגדיהם הפשוטים והמיושנים. הנשים לבושות שמלות ומטפחות לראשיהן ואילו הגברים חובשים כובע ומגדלים זקן מעוצב (ללא החלק של השפם). אורח חיים זה סיקרן אותנו ועל כן יצאנו לסייר באותן העיירות והמקומות בהם הם חיים. את טיולנו באזור כיוונו ליום חמישי בשבוע, בו מתקיים באחת העיירות, שוק רחוב בו נמכרים חפצים המשמשים אותם בחיי היומיום ובנוסף מכירה פומבית של בעלי חיים, בעיקר סוסים ושוורים. כבר כשנסענו באזור הוזהרנו על ידי תמרורים רבים שהכבישים משותפים לרכבים ולכרכרות האמישים ואכן לא פעם "נתקענו" אחרי כרכרה כזו בכביש צר עד שהייתה אפשרות לעקוף אותה ובמקרים שניתן הם מתורגלים בירידה לשוליים. כשהגענו לאזור השוק, אכן ראינו מחזה נדיר, חניונים שלמים המיועדים לסוסים ולכרכרות, בהם גדרות מיוחדים לקשירת הסוסים.
את הקרוואן החננו במקום פנוי בין הכרכרות ויצאנו לסייר ברחוב. דוכני הרחוב היו מעטים ועל כן נכנסו לאחת החנויות הידועות ביותר של האמישים, שם אכן מצאנו פטנטים שונים ומשונים למוצרים שלא עובדים על חשמל ומשמשים למשל לתאורה ולבישול על אש, כולל מטבחים שלמים המותאמים למגבלות החלות עליהם. בנוסף הייתה שם מחלקה שלמה הקשורה בציוד לכרכרות ורכיבה על סוסים. בין השאר בחנות, שמן הסתם מיועדת גם לתיירים הרבים הבאים לאזור, ניתן לצפות בסרט על בני הכת והשתלבותם בחברה המודרנית. מסתבר שעם השנים הלך והדרדר מצבם הכלכלי של בני האמיש, כל זאת מאחר ולא יכלו להתפרנס מבלי ל"עבור על החוקים". להפתעתנו, התברר שהאמישים קצת הגמישו את הכללים ולמשל, מותר להם לנהוג על כלים חקלאיים כבדים ולא נדיר לראות אותם על טרקטורים וכלים כבדים אחרים. בנוסף, ניתן לראות אותם עובדים במסעדות, שאינן "אמישיות" כמלצרים וכפתרון יצירתי במיוחד, הם הקימו עסקים ולקחו שותפים שאינם מבני הכת שיעשו את כל העבודה ה"מודרנית". עוד הופתענו לגלות שאין להם כל בעיה לאכול במסעדות בהם משתמשים בחשמל. לא שיש לנו בעיה עם זה, וכנראה שאין להם ברירה אחרת, אבל קצת התאכזבנו לגלות שהם קצת פחות "מיושנים" ממה שחשבנו. לאחר שהסתובבנו בדרכים הצדדיות שם ניתן לצפות קצת יותר מקרוב על הכפרים, נסענו לשוק פשפשים שם נמכרים מוצרי בני האמיש, בזה בעיקר, מוצרי אוכל, פירות וירקות, מפות ווילונות תחרה, ונרות. 


לאחר שחצינו את אוהיו, חלפנו על פני קטע קצר מפנסילבניה השוכן לגדות אגם אירי והגענו למדינת ניו יורק שם בנסיעה קצרה נוספת הגענו לחניון הקרוואנים שישמש אותנו כבסיס בטיולינו באזור. לשמחתנו, גילינו שבצמוד לחניון משתרע לו פארק שעשועים נחמד והחלטנו להקצות גם לו יום "טיול". מפלי הניאגרה מפוצלים לשני מפלים גדולים, אשר בדרך קסומה משהו, יושבים האחד בארה"ב והשני, המפורסם והיפה יותר, בקנדה, מה שאומר שאנחנו חוזרים שוב לביקור אצל הקנדים.
את היום הראשון הקדשנו למפלים האמריקאים, אלה שבארה"ב. נסענו לגואט איילנד (אי העז) משם ניתן לצפות במפלים, אגב בשניהם (למרות שהתצפית על הקנדיים רחוקה ובזווית פחות מרשימה), ומה שחשוב יותר, משם ניתן לרדת לבסיס המפלים האמריקאיים וללכת לאורך גשרי עץ שמובילים מרחק נגיעה מהמים, מי שחפץ להשאר יבש שלא יירד! אנחנו שבחרנו בדרך הרטובה, קיבלנו לאחר רכישת כרטיסי הכניסה, שקיות ניילון מעוצבות כמעילי גשם וסנדלים(!) שאמורים להפחית את הסיכוי להחלקה ומונעים את הרטבת הנעליים שאיתן באנו. כך ירדנו חמישתנו במעלית המובילה לגשרים במעילים וסנדלים תואמים. כשיצאנו החוצה נגלה לעינינו מראה מרהיב. מעלינו שצפו וקצפו המפלים בכמויות מים אדירות שניתזו על הסלעים הגדולים ומהם חזרה למעלה, מה שיצר למפלים רקע מושלם, קשת בוהקת ומאחוריה קשת נוספת, חלשה מעט אך ברורה מספיק וזו הייתה לנו הפעם הראשונה בה ראינו למעשה קשת כפולה. מסלול העץ המתפתל לא השאיר אותנו יבשים כמובן, מתברר שהמעילים נועדו כדי להפחית במעט את מדד הרטיבות ולא להעלימו. בשיאו של המסלול, מרפסת רחבה הממוקמת ממש בתוך המפל, למעשה ממש בקצהו וכשעומדים בה מלבד המים הרבים שמכסים אותנו, ניתן להרגיש את עוצמתו הגדולה של המפל בסוג של תחושה עילאית. רטובים ומרוצים עלינו בחזרה לטיילת לשיטוט קצר לאורך הנהר בין שני המפלים, ומאחר והשמש אט אט נעלמה ושקעה, זכינו גם לראות את המפלים כשהם מוארים בצבעים שונים.






כשחזרנו לקרוואן הסכמנו כי לא בכדי הם נחשבים בין המפלים היפים והמרשימים בעולם כשאנו עדיין נפעמים ונרגשים מהמקום שזה עתה עזבנו. לשמחתנו נותר לנו ביקור נוסף בהם הפעם מהצד הקנדי, אותו נדחה ביום מאחר והפארק בו רצינו לבלות פתוח רק בסופי שבוע. על כן, בבוקר המחרת יצאנו להשתעשע במתקנים השונים בפארק ובהם, מגלשות גבוהות עליהן גולשים על גבי שקים, סירות הנופלות במפלים, רכבות הרים ושני מתקנים נוספים ששבו את ליבנו, האחד כסאות מסתובבים שעולים לגובה רב ומתקן שנקרא, מסובב המוחות, שהופך ומסובב את היושבים בו לכל הכיוונים כולל הפוכים בשיא הגובה. בפעם השניה בה עליתי על המתקן החל לרדת גשם וכשהייתי הפוך למעלה ראיתי שוב קשת גדולה, מן הסתם הפעם, הפוכה.







לאחר שהשתעשענו מעט, חזרנו למחרת שוב למפלים. את חציית הגבול לקנדה החלטנו לעשות מעט צפונית יותר ולבקר תחילה בעיירה ניאגרה און דה לייק שיושבת על החיבור בין הנהר לאגם אונטריו. העיירה ציורית מאד, עם חופים קסומים ורחובות עמוסי פרחים, בתים יפים וכמובן תיירים. לאחר ששוטטנו לנו בהנאה בין כל אלה המשכנו בדרנו וחזרנו אל אזור המפלים. המפל הקנדי, הוא המפל המפורסם מבין השניים והידוע בצורת חצי העיגול שלו. גם אנחנו ראינו אותו בעבר בתמונות ובסרטים אך כל זה לא הכין אותנו ממש לדבר האמיתי. החיבור הנדיר בין צורתו המיוחדת, כמות המים האדירה שזורמת בו, גובהו הרב והמים הניתזים ועולים לאוויר שאותם ניתן לראות גם מרחוק גורמים לאלפי אנשים מדי יום לצאת בקריאות נרגשות ובתיקתוקי מצלמות רבים. גם הפעם עלתה לה קשת מדהימה מן המים השוצפים (ולמעשה שוב היתה זו קשת כפולה) והתברר לנו שבשעות המוקדמות של היום עד אחה"צ הקשתות נמצאות באזור זה ולאחר מכן החל משעות אחה"צ (בזמן בו ביקרנו במפלים האמריקאים) הן עוברות דירה מעט צפונה לעבר המפל השני כך שביקורינו במפלים התאימו בדיוק לשעות הקשת. למטה בנהר יוצאות סירות עמוסות תיירים במעלה הנהר ומגיעות סמוך למפל. אנחנו שכבר הספקנו להרטב יומיים קודם לכן, החלטנו לוותר והסתובבנו בטיילת המשקיפה עליהם. במהלך הטיול, כשהרגשנו רעב קל, ניתקלנו בדוכן נקניקיות כשרות, שהיה למעשה דוכן האוכל היחיד בכל הטיילת, וכמובן שאכלנו ובו בזמן גם שוחחנו עם אייזיק (יצחק), חבר קיבוץ לשעבר ששמח לפגוש דוברי עברית וגולל בפנינו את סיפורו האישי וסיפורים נוספים מדוכן הנקניקיות שלו. לאחר ששבענו (מהנקניקיות, לא מהמפלים), הגיעה לצערנו השעה להמשיך ולאחר שחצינו חזרה את הגבול לארה"ב התמקמנו לשנת הלילה לקראת יום נסיעות ארוך.








מפלי הניאגרה סימנו מבחינתנו את הנקודה הצפון מזרחית של טיילנו ומכאן פנינו מועדות דרומה, בשלב ראשון עד לאזור וושינגטון הבירה מרחק מספר ימי נסיעה. בין לבין כעצירת ביניים עצרנו בעיר הרשי שרחובה הראשי נקרא שדרות שוקולד. העיר שנקראת על שם השוקולד המפורסם שמיוצר בה סובבת כולה סביב מפעל השוקולד ופזורים בה מספר אתרים הקשורים בו. המקום המומלץ ביותר לילדים הוא מרכז המבקרים של המפעל (שאינו נמצא בו או בסמוך אליו) בו קיימות מספר פעילויות לקטנים ולגדולים. לטעימה ראשונית מתקיים במקום סיור חינם בקרונות נעים שעוברים בחדרים שונים ובכל אחד מהם שלב אחר בסיפור ייצור השוקולד. במהלך כל הסיור מלוות את הנוסעים שלוש פרות מזמרות שהלהיבו את עלמה בכל פעם שניתקלנו בהן. לאחר הנסיעה החביבה בחרנו לנו מבין שלל האפשרויות, לייצר חטיף שוקולד אישי. לאחר שהולבשנו בסינרים וכובעים סניטריים, נכנסו לחדר הראשון וגילנו כיצד מיוצרים חטיפי השוקולד באופן אוטומטי וללא מגע יד אדם. כל אחד מאיתנו נעמד מול מסך מחשב המופעל בנגיעות ובחר את הרכב השוקולד שלו. בתחילה נדרשנו לבחור את בסיס השוקולד, חלב או לבן ולאחר מכן שלוש תוספות שונות כגון: שקדים, צימוקים, עוגיות ואפילו שברי בייגלה ולסיום נדרשנו לבחור האם ברצוננו בציפוי סוכריות "אם אן אם" (עדשים). לאחר שסיימנו את שלב התכנון נגשנו לביצוע וכל אחד בתורו סובב ידית שגרמה להתחלת ייצור השוקולד שלו. מכונות אוטומטיות הכינו בדיוק רב את השוקולד בהתאם לבחירתנו כשבכל "תחנה" הופיע שמנו על צג כשהשוקולד שלנו עבר בה. לאחר מכן, נדרשנו לעצב לעצמנו אריזה בצבעים ותמונות לבחירתנו ולאחר שהוצאנו החוצה את האמנים שבתוכנו, קיבלנו את השוקלד שלנו עטוף באריזה בדיוק לפי טעמנו. לסיום היום המתוק הזה, נכנסו לחנות הענקית המכילה כמויות שוקולד למדינה שלמה, שם ראינו את חפיסת השוקלד הגדולה בעולם וקנינו את הנשיקות המפורסמות של הרשי.






משפחה שמחה ומתוקה מתמיד יצאנו משם והמשכנו בדרכנו לוושינגטון הבירה.