כאמור לאחר כל ארוחות החג, ארזנו את עצמנו לקרוואן ויצאנו לחודש נוסף בדרכים הארוכות של אוסטרליה. מאחר והתכנון הראשוני שכלל עליה צפונה עד לפרייזר איילנד ומשם נסיעה למרכז אוסטרליה ובחזרה למלבורן ירד מהפרק בשל אילוצי מרחק וזמן החלטנו שנעשה את הדרך צפונה ובחזרה למלבורן פחות או יותר באותו המסלול ולאחר מכן נטוס לאליס ספרינגס לביקור במרכז היבשת. הימים הראשונים מאז יציאתנו הם ימי חופשת חג הפסחא, מה שאומר, הרבה אוסטרלים בכבישים ובאתרי הקרוואנים ועל כן ניצלנו את הימים הללו להתקדמות ולנופש במקומות שרובם הוזמנו מראש. יצאנו מבית משפחת דקל בשעות הצהריים ולמעשה היום הראשון היה "נסיעות בלבד" ובערב הגענו ליעדנו הראשון, לייק אינטרנס. מדובר בעיירה חביבה השוכנת מספר שעות נסיעה מזרחית למלבורן וממוקמת על שפך נהר רחב ידיים הזורם בסופו במקביל לחוף ויוצר רצועת חוף כמעין לשון יבשה. הגשמים שליוו אותנו בנסיעה לשם ובלילה התחלפו בבוקר לשמש מלטפת אותה ניצלנו לטיול לאורך הנהר, שם פגשנו בעיקר שקנאים שליוו אותנו, או אנחנו אותם, לאורך הנהר. בהמשך, ירדנו לכיוון החוף תוך שאנו חוצים את הגשר מעל הנהר הרחב לדיונת החול החוצצת בין הנהר לים.
שעות אחה"צ נוצלו לנסיעה לפינה הדרום מזרחית של אוסטרליה שם בילינו את הלילה לקראת המשך הדרך צפונה לאורך חוף האוקיינוס השקט. נסיעה נוספת בבוקר הביאה אותנו לעיירה עדן השוכנת במפרץ מקסים. רוח וטפטוף קל של גשם שירד מספר דקות גרם ליעל והילדים הגדולים להשאר בסביבות הקרוואן, בעוד שעלמה שאינה מסרבת לעולם לטיול לאורך החוף הצטרפה אלי לשיטוט קצר לעבר בריכות הסלע בקצה המפרץ.
את הלילה הקרוב אנו אמורים לבלות בעיר גלבורן שאינה שוכנת על החוף ומהווה מעין סטייה מהמסלול המקורי שלנו, זאת מאחר וכאמור אנו בימי חג ומקומות הלינה לאורך החוף היו מלאים. עובדה זו אילצה אותנו להסתפק בסיור הקצר בעדן ולהמשיך בנסיעה לא קצרה למקום הלינה שלנו. זו גם הייתה הנסיעה בה קלטנו את משמעות גודלה של אוסטרליה והריחוק בין הישובים שבה בעיקר כשנכנסים לפנים היבשת בכבישים לא ראשיים. לאחר נסיעה של מספר שעות כשהשמש כבר מזמן שקעה חלפנו על פני ישוב לא גדול כשלפנינו עוד כמאה ק"מ עד ההגעה ליעד. מד הדלק הראה על רבע מה שאומר שיש לנו מספיק דלק לכמאה וחמישים ק"מ. השעה המאוחרת והתבוננות במפה בה נראים עוד מספר ישובים קטנים בדרך הביאה אותנו להחלטה להמשיך ולתדלק למחרת בבוקר בעיר הגדולה בה אנו ישנים. הדרך בת מאה הק"מ עברה בכביש חשוך לגמרי ומד הדלק החליט שהוא יורד בקצב מהיר יותר מהמרחק אותו עברנו והפער בין מספר הק"מ שנותרו לנו בדרך לכמות הק"מ שהדלק יספיק לנו הלך והצטמצם ועל כן החלטנו "להתעכב" בכל זאת ולמלא דלק באחת משתי העיירות המצויות לאורך הכביש. כשחלפנו על פניהן הבנו שמדובר בעיירות שכל אחת מהן מונה לא יותר מעשר משפחות, באחת מהן אפילו לא מצאנו סימן לתחנת דלק ובכל אופן מצאנו אותן חשוכות לגמרי ונראה כי אם בכל זאת גרים כאן אנשים הם הלכו לישון בערך בשש בערב. את שלושים הק"מ האחרונים לאחר שחלפנו על פני העיירה השניה, עשינו דרוכים תוך שאנו מעודדים את מד הדלק לעצור ולהפסיק לרדת. כמובן שזה לא עזר וכנראה שפשוט היינו צריכים להרגיש על בשרנו את משמעות המרחקים ואופי הישובים הקטנים הפזורים בין הערים הגדולות וכשני ק"מ לפני ההגעה ליעד, החליט "אפולו חדש" שאפילו הוא התעייף היום מהנסיעה ונעצר. למזלי, כל זה קרה ממש בכניסה לעיר, אמנם עדיין באמצע הכביש החשוך בו עוברת מכונית בפעם בחצי שעה, אך כמה מאות מטרים לפנינו כבר ראינו אזור מואר בפאתי העיר. ארזתי על עצמי בקבוק ויצאתי לחפש את תחנת הדלק הקרובה. טוב, אז היא לא הייתה כל כך קרובה ולא היו גם יותר מדי מי שיכל או רצה לעזור לי אבל לאחר הליכה של כחמישה ק"מ ברחבי העיר שכבר ישנה (ואולי כאן המקום לציין שמדובר בשבע בערב בלבד!!!) הגעתי לתחנת דלק פתוחה שם הצטיידתי בדלק ובמונית שהוזמנה במיוחד על מנת להחזיר אותי לקרוואן. תדלוק מאולתר ואפולו חזר לחיים ואני חזרתי לתחנה לתדלוק מלא ולמילוי פח הדלק הנוסף שמעכשיו ישב בתא המטען של הקרוואן מלא ומוכן לכל הפתעה שלא תגיע. מאחר והלינה באתר הקרוואנים הוזמנה מראש, חיכה לנו בעל האתר עד שהגענו אבל לא שכח לציין שכבר מאד מאוחר והוא הופתע שהגענו.
מכאן המרחק לסידני קצר, כמאתיים ק"מ, אבל לפני כן תכננו לטייל קצת מחוץ לעיר הגדולה באזור ההרים הכחולים. היה זה יום ראשון באחד מסופי השבוע העמוסים ביותר, בכל זאת חג ובנוסף כשעלינו במעלה ההרים החל לרדת גשם. הבנו כי הרים ונוף כבר לא נראה ו"חתכנו" באמצע הפקקים חזרה לאזור החוף, קצת צפונית מסידני לחוף אומינה שם נבלה מספר ימים להתאוששות מהדרך הארוכה שעשינו מאז יצאנו ממלבורן.
הגענו לפארק הקרוואנים בשעת ערב מאוחרת ומצאנו שהמקום דומה לעיר אוהלים (שכולם צמודים לקרוואנים) מסודרים שורות שורות והמוני משפחות שמבלות את סוף השבוע של החג בקמפינג המוני. למחרת, בעיקר נחנו תוך שאנו מבלים בבריכה של הפראק ובחוף הים הצמוד לו.
את היום השני של החג ניצלנו לנסיעה ברכבת לסידני למעט סידורים וקניות, מה גם שהיה יום אפרורי ומעט גשום שלא איפשר לנו לטייל או להשתזף בכיף. קצת מאוכזבים ממזג האוויר שפקד אותנו בימים בהם תכננו לטייל בהרים הכחולים ובסידני המשכנו למחרת צפונה מקווים כי כשנחזור לכאן מזג האוויר יאיר לנו פנים.
היום היה יום שימשי במיוחד ושמחנו על כך מאחר ומדובר היה ביום ההולדת של תמיר. אז הקטנצ'יק כבר בן שבע ומאד רצינו לחגוג לו את יום ההולדת בחוויות מהנות ונסענו לנלסון ביי בחלק הדרומי של פורט סטפן, שהינו מפרץ גדול (להקיף אותו מקצה לקצה זאת נסיעה של כמאתיים ק"מ למרות שהמרחק האווירי בין שתי הנקודות הוא כמה ק"מ בודדים). כשהגענו לאזור עצרנו במרכז הימי לכרישים ולטריגונים (סטינג ריי) שם ניתן לצפות בהם במספר בריכות, רובן רדודות, כך שרואים אותם ממש מקרוב ובנוסף ניתן להאכיל אותם באמצעות מקלות אשר בקצה שלהם מחובר אטב כביסה בו נעוץ האוכל ואפילו למי שממש מתעקש יש אפשרות לעלות על חליפת צלילה ולהיכנס איתם למים באזורים הרדודים. הילדים הסתפקו בלהאכיל אותם מבחוץ וללטף אותם תוך כדי ההאכלה ואני ששאבתי אומץ ממספר ילדים שראיתי בתוך הבריכות, עליתי על חליפה ונכסתי לבריכות למגע קרוב יותר עם הכרישים הידידותיים והסטינג ריי שאחת מהן גדולה במיוחד ושוחה בבריכה נפרדת.
מאושרים מההזדמנות ומהחוויה המשכנו לחניון הקרוואנים להתארגנות לקראת ארוחת ערב חגיגית במסעדה לציון יום ההולדת של תמיר. לאחר ארוחת הערב חזרנו לקרוואן להשלמת החגיגה והדלקנו לתמיר נרות על גלידת קסטה (בקרוואן אנחנו מנסים לשמור על פרופורציות קטנות והיא היוותה תחליף מושלם לעוגת יום הולדת) תוך שירי יום הולדת בניצוחה של עלמה. מזל טוב ענק לתמירי, מקווים שנהנת ושתמשיך להנות כמה שיותר!
למחרת המשכנו את החגיגות ויצאנו לסיור באזור המפרץ והצטרפנו לטיול שטח ברכב ארבע על ארבע בדיונה הגדולה שמדרום לו. תחילת הסיור כללה עליות וירידות על הדיונות שבשיאה עצרנו על ראש אחת הדיונות למספר גלישות על החול באמצעות גלשני פלסטיק. בניגוד לגלישת החול בניו זילנד, הפעם גם עלמה הורשתה להצטרף לחגיגות וכמובן הייתה בראש הדורשים לעשות זאת שוב ושוב. לאחר שהתעייפה חזרנו לרכב והמשכנו בסיור על הדיונות ולאחר מספר ק"מ הגענו לישוב שנדמה שהדיונה אוטוטו עומדת לבלוע אותו תחתיה בו מספר בתים מפח ושלושה תושבים קבועים שחיים כאן כבר עשרות שנים, מנותקים מחשמל וממים זורמים. את החשמל הם מספקים באמצעות גנרטורים והמים , כך הסתבר לנו, מצויים כאן די בשפע מספר מטרים מתחת לחול במספר בריכות תת קרקעיות שאוגרות את מי הגשמים ונשאבים בהתאם לצורך. בנוסף, למדנו קצת על האבוריג'ינים שחיו במקום בעבר לאחר שעברנו במספר אתרים בהם היו פזורים שברי צדפים ואשר מהווים מעין "פחי זבל" עתיקים בהם הם היו משליכים את כל הפסולת שנותרה לאחר ארוחת הצדפות ולמעשה שם היו משליכים הכל ואפילו קוברים שם את מתיהם. מאחר והשבטים היו נודדים ממקום למקום כך הם היו מזהים את המקום בו שכנו וחנו בסמוך אליו. את החזרה עשינו לאורך החוף ולאחר שסיימנו עלינו על אפולו בדרכנו הלאה צפונה ועצרנו לחניית לילה בחוף אמרלד.
חניית הלילה הזו סיפקה לנו חוויה לה ציפינו מאז יצאנו לטיול. בסמוך למקום החנייה של הקרוואן טיילה ואכלה את ארוחת הערב משפחת קנגרואים שאמנם קצת חששו מפנינו אך לא מספיק בשביל לברוח וכך בסמוך אלינו הם בילו את ארוחת הערב ובבוקר גילינו שגם את הלילה וארוחת הבוקר שלהם. עלמה ואני רק ניסינו להתקרב אליהם כמה שיותר ולהתבונן בהם כשהם אוכלים ותמיר אט אט אזר אומץ והצטרף אלינו. את יעל ואת מאיה הייתי צריך ללוות בכל פעם שהיו צריכות לצאת מהקרוואן בחושך והן חסכו באותו הערב ביציאות, לאזור המקלחות והשירותים.
משם המשכנו לכיוון אזורי השמש הכמעט נצחית מביירון ביי צפונה עד לסנשיין קוסט והאי פרייזר, על כך בהמשך...
להתראות בינתיים מהמשפחה השמחה, רון, יעל, תמיר, עלמה ומאיה שמבלי להרגיש צומחת לה כאן ומשמשת כ"אמא" שנייה לעלמה.
