לאחר שהגענו לשיא מסלולנו מכוון צפון, הגיע הזמן להתחיל בדרך חזרה למלבורן, כאשר את החלק הראשון נעשה באותה הדרך שבה עלינו צפונה. המטרה העיקרית שלנו בימים הקרובים היא להגיע לסידני ולעצור באותם המקומות בהם לא טיילנו בעיקר בשל ימים גשומים.
ביום בו חזרנו מפרייזר, החלטנו לחזור ולישון בעיירה השלווה נוסה במטרה לטייל למחרת לאורך המסלול שעובר מעל המפרץ. מאחר ועברנו יום מעייף עצרנו בדרך לארוחה קלה, כזו שלא אנחנו צריכים להכין אותה, ליד מתילדה הגדולה, שהיא בובת קנגרו ענקית בגובה של כעשרים מטרים!
למחרת בבוקר מזג האויר האיר לנו פנים וזכינו ליום נפלא, אולם לפני היציאה לטיול, נפרדנו לשלום משכנינו לאתר הקרוואנים תוך שאנו מתפעלים מגודל הקרוואן בו הם מבלים את חיי הפנסיה שלהם. קודם התמונות ואח"כ קצת הסברים...
מהקצת שאנחנו הצלחנו לחוות מעולם הקרוואנים, אין ספק שזה המסטר של כל הקרוואנים לסוגיהם. מדובר באוטובוס קומותיים המשמש זוג פנסיונרים חביב במסעותיהם. מאחר ולא כל כך נוח להסתובב עם אוטובוס כזה בערים ובכלל בטיולים, הם החליטו לארוז את הרכב המשפחתי בתא המטען. בתמונה האחרונה אפשר לראות עד כמה קטן, אפולו ה"גדול" שלנו לעומתו ולמי שחפץ במספרים, האוטובוס על תכולתו שוקל 24.4 טון, שזה בערך פי 7 מ"אפולו חדש" בו אנו כבר מרגישים ממש בנוח כל המשפחה.
לאחר הפרידה האמורה, עלינו על הקרוואן שלנו ונסענו לכניסה לפארק החולש על המפרץ למסלול של כשעתיים לאורך החופים והצוקים המקיפים אותו. בכניסה נאמר לנו שכעקרון לאורך המסלול חיות קואלות אלא שהיום אף אחד עוד לא ראה אותם. כמובן התבקשנו למסור פרטים על מקום הימצאן במידה ונראה. טוב, אז קואלות לא ראינו, אבל ממש בקצה המסלול, שניה לפני שהפננו את הגב לים, הבחין תמיר ממרומי הצוק עליו עמדנו בצבי ים אשר שוחים להנאתם ו/או נאבקים בגלים שנשברו על הצוקים.
מאחר וידענו שככל שנדרים ילך מזג האויר ויתקרר, החלטנו לעשות עצירה נוספת בחופי הזהב של הגולד קוסט. מאחר ולא רצינו לעצור בהמולה של החופים בסרפרז פרדייז הרועשת, המשכנו מעט ועצרנו ליד חוף שנראה לנו נחמד ובו גם מתקני שעשועים לילדים. אני לא יודע האם גן השעשועים הוא שגרם לילדים לא לרצות להכנס למים, או שאולי היו אלה הגלים הגבוהים וטמפרטורת המים הנמוכה. בכל אופן לאחר שהשתוללו במתקנים וראו שאני נהנה במים, החליטו גם הילדים לנסות ולטבול ולקפוץ ביחד עם הגלים. זאת הייתה חוויה לעמוד רק כמה מטרים מהחוף במקום בו עומק המים אפילו לא מגיע לפופיק אבל הגלים המגיעים מהאוקיינוס מכסים אותנו פעם אחר פעם.
מסתבר שהאוסטרלים אוהבים לייצר דברים גדולים על מנת למשוך את התיירים לעצור בכל מיני מקומות, כך, לאחר שראינו את מתילדה הגדולה עצרנו בהמשך היום, לקראת הערב, במעין "מקדש" לבננות, במקום שנקרא הבננה הגדולה.
זהו אזור שלם הסוגד לבננה וניתן למצוא שם כמעט כל דבר שקשור אליה. בשל חיבתה המפוקפקת של יעלי לבננות ויתרנו על התצוגות השונות הקשורות בפרי זה ולשמחת הילדים ובעצם כולנו, עלינו על מתקן בו עולים על מכוניות קטנות במעלה ההר ומשם גולשים איתן לאורך מסילה מפותלת. לא הייתה מאושרת מעלמה לאחר שהיא הבינה שהפעם גם לה מותר לעלות ולאחר שכולנו חזרנו על הסיבוב פעמיים בהתאם למה שהקצבנו לנו היה קשה לשכנע את עלמה שעוד נמצא דברים מעניינים אחרים ואשר רק רצתה לחזור ולעלות על המיתקן.
את העצירה האחרונה שלנו לפני שהגענו לסידני עשינו במקום שנקרא הוק נטס, שגם הוא, איך לא, שוכן לחופי מפרץ שנקרא פורט סטפן (בפעם הקודמת עצרנו מצידו השני של המפרץ בנלסון ביי), שם צפינו על הים והחופים.
מאושרים ושמחים, מטיילים, מבלים ונהנים מהמראות, החוויות ומלהיות כולנו ביחד, משפחה שמחה...
