לאחר שחלפנו על הר רובסון המרשים נסענו לכיוון העיירה ג'ספר בחלק הצפוני של השמורה. בדרך אליה עצרנו באגם על הנהר מיאטה שהיווה הכנה לקראת שלל האגמים שמצפים לנו בהמשך. יופיו של האגם והשלווה סביבו גרמו לנו למנוחה קצת יותר ארוכה ממה שתכננו אבל נהננו מכל רגע.
לקראת שעות אחה"צ המוקדמות הגענו לג'ספר שמהווה את הנקודה הצפונית במסלול המתוכנן שלנו ברוקים הקנדיים. מאחר ומקום הלינה לאורך כל הטיול בשמורה הוזמן מראש, המשכנו וחקרנו עוד שני אגמים באזור. האגם הראשון נקרא פטרישיה, הינו אגם קטן יחסית, שקט וטבעי וללא אטרקציות סביבו. למעשה אגם זה כמו האגמים הבאים אותם נפגוש אינו זקוק לכלום. צבע המים וצלילותם, הנוף המקיף אותם וההרגשה שעוטפת אותך כשאתה יושב על שפת האגם הם עצם העניין.
זה בדיוק מה שעשינו, החננו את הקרוואן מטרים ספורים ממנו, ויצאנו לרבוץ על שפת המים, משתכרים מהנוף והשמש המלטפת. לאחר רביצה ממושכת החלטנו שצריך קצת להפעיל את הגוף והמשכנו לאגם השכן, לייק פירמיד, הגדול יותר ובו מעגן סירות קטן. מאחר ולא היה בנמצא כלי שיט שמספיק לחמישתנו, החלטנו להתפצל. מאיה ויעל על על סירת פדלים גבוהה ועלמה, תמיר ואני לקחנו קאנו שהתגלה כלא יציב במיוחד בכל פעם שעלמה החליטה שהיא צריכה להעמד, או גרוע יותר, לעבור בו ממקום למקום. השיט סיפק לנו אפשרות להסתכל על הנוף מהאגם החוצה ומסביב לו כשהזמן עובר לו במהירות והפסגות המושלגות והירוק שמקיף אותנו רק מגביר את הכיף שבחוויה. כשהערב החל לרדת שבנו לג'ספר לשיטוט קצר ברחוב הראשי שלה שנראה כאילו לקוח מתמונה יפה ולאחר שמילאנו את ביטננו בפיצה חמה, יצאנו לאתר הקמפינג הסמוך למנוחת הלילה לקראת יום המחר. כשנכנסנו אליו, קבלה את פנינו נקבת אייל המוס, שהחליטה לאכול את ארוחת הערב שלה ממש בסמוך למקום הלינה שלנו.
למחרת בבוקר, עוד לפני שהתחלנו בנסיעה דרומה לכיוון לייק לואיז, החלטנו לבקר בנקודת תצפית נוספת באזור ג'ספר, הממוקמת על גבעה סמוכה ושמה תצפית "המבצר הישן" כשהגענו לאזור, למזלנו, החניון המאולתר הקטן היה מלא ומפאת גודל הקרוואן לא היה היכן להסתובב ולכן המשכנו עם הדרך עוד כק"מ אחד, אז נגלה לפנינו אחד האגמים המרשימים ביותר באזור לדעתנו, ביוורט לייק. האגם בעל המים התכולים והצלולים, היה חלק וללא גלים ועל כן סיפק לנו השתקפות מדהימה של הנוף מסביב (כאילו לא מספיק לראות אותו פעם אחת). מהופנטים הלכנו סביבו, מנסים להחליט להיכן להסתכל, על המים המדהימים, על הברווזים ששוחים בו או על הגבעות מסביב. מיותר לציין שאת נקודת התצפית שחיפשנו קודם כבר הספקנו לשכוח ולאחר טעימה קצרה ממנו שהשאירה הרבה חשק לעוד יצאנו בדרכנו כאמור ללייק לואיז, תחנת הלילה הבאה שלנו, כשאנו עוצרים במספר נקודות מעניינות בדרך.
העצירה הבאה שלנו, זימנה לנו מסלול טיול קצר סביב מפלי אתבסקה על הנהר בעל אותו השם. בכלל, הנהר ליווה אותנו עד עתה לאורך כל הדרך ואנחנו שמחנו על כך כמובן. כמויות המים שעוברות בו והזרימה החזקה קיבלו ביטוי במפלים אותם ראינו מכל הכיוונים לאחר שהמסלול בו הלכנו כלל גם גשר החוצה את הנהר ממש מעל המפל.
שמורות הטבע בהרי הרוקים הקנדיים מתגלות לנו כטבע בהתגלמותו. הנופים המדהימים, כמויות המים הבלתי ניתנות להכלה, באגמים, בנהרות ובמפלים הרבים, ההרים הנישאים גבוה מעל העמק כשראשיהם מושלגים הן תפאורה מושלמת לחיי הבר המגוונים במקום זה. בעל החיים אותו אנו מחפשים בעיקר הוא הדב ובאזור זה קיימים שני סוגים הגריזלי והדב השחור. אמנם עד עתה עוד לא ניתקלנו בהם בשמורה אך כבר הספקנו לראות מספר בעלי חיים, כך שכלל לא הופתענו לראות לצד הדרך, עדר עיזי בר שנהנות מהעשב הטרי. יצאנו לצפות עליהן וכמובן להצטלם כשאנו מקווים שהחיה הבאה שנראה תהיה דב.
בו בזמן שאנו נהנים מהנופים החולפים על פנינו המשכנו לכיוון שדות הקרחונים הגדולים. ממש באמצע השמורה בין ג'ספר לבנף נמצאים הקרחונים הגדולים שאמנם היה עצוב לראות את הנסיגה הגדולה שחלה בהם בעשורים האחרונים, אך המראה שלהם עדיין מרשים. מאחר והייתה זו שעת שנת הצהריים של עלמה, יצאנו בקבוצות לטפס בשביל התלול המוביל לשפת הקרחון אשר בקצהו אפשר כמעט ולגעת בו.
לפני שהגענו ללייק לואיז עוד הספקנו לעצור בסמוך לאגם נוסף, שם ירדנו עלמה, תמיר ואני לחלץ את הרגליים וכמובן לחפש דובים (ללא הצלחה) במסלול קצר היורד אל האגם. לאחר שגם כאן לא מצאנו דובים (אם כי הרבה יער) המשכנו לחניון הקמפינג שבלייק לואיז שם מותר לחנות רק לקרוואנים ולא לאוהלים או אמצעי לינה אחרים שאינם בעלי דפנות קשיחות. כל זה מאחר ודובים מסתובבים שם בלילה בחיפוש אחר מזון.לאחר ששמענו הרצאה על הדובים באזור וכיצד להתנהג במידה ופוגשים אותם, החלטנו להקים תצפית החוצה מן הקרוואן בשעות הלילה המוקדמות מה שלא הביא לתוצאות המיוחלות למצוא דובים. עם זאת, החניון ממוקם על שפת הנהר ובשעות האור הספקנו עוד לטייל לאורכו.
למחרת בבוקר יצאנו מלייק לואיז כשאנו סוטים מן הדרך הראשית לבנף על כביש 93 כשפנינו מועדות מערבה לכיוון העיר פילד, שם בין השאר שמענו על אנשים שטיילו אתמול וראו דובים. עוד לפני שהגענו לאזור פילד, חלפנו על פני אחת ממנהרות הרכבות התלולות ביותר בעולם אשר חצובה בהר בצורת סיבוב פרסה, כל זאת בדרך למפלי טקקאו (ובתרגום לעברית: "המדהימים"). הדרך, שאינה מומלצת לקרוואנים בשל תלילותה ובשל סיבוב חד וצר במעלה ההר, לא עצרה בעדנו ולאחר שהתגברנו על כל המכשולים הגענו למפלים שנחשבים מהגבוהים ביותר בכל קנדה ואשר ללא ספק הולמים את שמם. מן החניה יצאנו בשביל לאורך הנהר ולאחר שחלפנו על גשר, צעדנו עוד כמה מאות מטרים לכיוון בסיסו של המפל. ככל שהתקרבנו אליו, ניתזו עלינו יותר ויותר כמויות של מים ובשלב מסוים כשכבר היינו מאד קרובים עצרנו להתרשמות ושבנו בחזרה.
לאחר החזרה אל הכביש הראשי בדרך המתפתלת, חלפנו על פני העיירה פילד ונכנסנו לכביש צדדי נוסף המוביל לאגם אמרלד, ששמו ניתן לו כמובן בשל צבע המים שלו. כשהגענו אליו, מצאנו אזור מושלם לפיקניק על שפת האגם וערכנו את השוחן מכל טוב הקרוואן כשבין ביס לביס משפט קבוע היה בפינו: "וואו איזה צבע יש למים!".
משם התחלנו את דרכנו חזרה ללייק לואיז כשבדרך עוד עצרנו במקום שנקרא הגשר הטבעי. מדובר בחור שנפער בסלע ושאליו מתנקזים מימיו של נהר רחב ידיים ומלא במים. המראה של המים הרבים שמנסים לעבור בסדק הצר שיוצר מעין גשר סלע מעל הנהר סחט מאיתנו שוב קריאות התפעלות.
בשעות אחה"צ הגענו אל לייק לואיז במטרה לבקר הפעם באגם שנחשב אחד היפים באזור ובוודאי אחד המתויירים ביותר, כשאנו מקווים שרב המטיילים הגיעו אליו בשעות המוקדמות יותר. יתכן שהוא באמת היה עמוס יותר קודם לכן, אך גם בשעה זו של היום נשפכו המוני מבקרים מאוטובוסי התיירים הרבים וגדשו את חופו של האגם. לאחר שפילסנו את דרכנו נגלה לעיננו האגם שיופיו מתבטא בצבע מימיו ובהרים המושלגים הסובבים אותו. החלטנו להתרחק מעט מן ההמון ולצאת לטיול קצר בשביל המקיף את האגם. האזור גם הוא ידוע בדובים הפוקדים אותו אולם לצערנו גם כאן לא פגשנו אותם.
 |
מרוצים מהמקומות החדשים ומהצבעים החדשים של המים אותם גילינו היום יצאנו בדרכנו לבנף שם נבלה את הלילה כשהאכזבה היחידה הייתה שכבר עברו שלושה ימים בפארק ולא ראינו דב. את הדרך לבנף החלטנו לעשות בכביש הצדדי שהינו נופי יותר מן הכביש הראשי כשאנו חושבים עד כמה עוד יכול להפתיע אותנו הנוף כאן. ההפתעה שלנו הגיעה מכיוון אחר. לאחר שפנינו לכביש הצדדי ונסענו מספר ק"מ ראינו בצד הכביש התקהלות של מכוניות חונות. במקום מעין זה המשמעות היא אחת, משהו מסתובב באזור. מיד עצרנו את הקרוואן ורצנו לכיוון ההתקהלות שהפעם לא איכזבה. מעברו השני של הכביש, כחמישה עשר מטרים מאיתנו, חיפש לו דב שחור את ארוחת הערב. כללי הזהירות נשכחו במהרה, אם כי המצאותם של פקחי השמורה במקום הביאה אותנו למסקנה שזה בסדר, כך שהתקרבנו אליו ועקבנו אחריו לאורך הכביש. הדב שהגניב אלינו מדי פעם מבטים סקרניים החליט שלא להתייחס אלינו והמשיך בשלו. אנחנו מבחינתנו, סימנו אות וי ליד משימת חיפוש הדב ויצאנו משם שמחים עוד יותר לחניון הקמפינג הבא שלנו בעיירה בנף.
את היום האחרון שלנו בשמורה העברנו באזור העיירה בנף. בתחילה נסענו למפלים הממוקמים ממש במרכז העיירה, המפלים אמנם לא גבוהים אך כמויות המים שעוברות שם מכובדות ביותר וכאמור כל זה בתוך העיר. משם יצאנו לטייל במסלול שנקרא סיבוב מינוואנקה. ראשיתו בפארק קטן ונחמד שבמרכזו אגם, המקום נחמד ואנו הקפנו את האגם במסלול קצר ומהנה. משם המשכנו לאגם מינוואנקה שם יצאנו לטיול של כשעתיים עד לגשר מעל קניון הנהר הצר הנשפך מן האגם. הדרך שמתפתלת לאורך גדת האגם, מספקת מראות שלו מכיוונים שונים וכאמור בסופה הגענו לגשר ממנו השקפנו על הנהר שזורם בקניון הסלעי. בדרך חזרה הספקנו לפגוש סוג נוסף של איילים שחלקו איתנו את השביל עד שהפרענו להם, אז הם ירדו למימי האגם.
ממש לפני שיצאנו מהשמורה ונפרדנו מהמקום הנפלא הזה שנקרא הרוקים הקנדיים עצרנו לחופו של אגם נוסף, שם טבלנו במימיו, ספגנו עוד קצת שמש והרבה טבע. עלמה שחשבה שהמים קצת קרים, החליטה להסתפק הפעם בצילום.
שמחים על ההזדמנות לבקר במקום מיוחד שכזה ומבטיחים בליבנו שלכאן עוד נשוב, יצאנו, המשפחה השמחה לעבר לילה אחרון בקנדה לפני החזרה לארה"ב.
