המשך מסענו הוביל אותנו למלבורן, אוסטרליה. האטרקציה העיקרית מבחינתנו כאן היא הפגישה עם משפחת דקל, רונית (הידועה גם כזריף), ניר, גל, בן ומאיה הקטנה שרק נולדה. הנחיתה במלבורן הייתה התחנה הראשונה שכל המזוודות שלנו הגיעו איתנו, אולם בשל בלבול קל בשדה התעופה, היינו צעד קטן מלצאת ממנו כשקלטנו שעוד לא לקחנו את המזוודות. לאחר תיקון הטעות ומעבר נוסף של כל בדיקות הבטחון והמכס יצאנו מהשדה לאסוף את הקרוואן כשנותרה לנו כרבע שעה להגיע לתחנת האיסוף המרוחקת, איך לא, כרבע שעה נסיעה מהשדה. ריצה מטורפת והפצרות בנהג המונית שיסע מהר, כמובן מבלי לעבור על חוקי התנועה, סייעו לנו להגיע בדקה התשעים ואחרי תהליך קצר קיבלנו את הקרוואן שלמעשה הוא מאותו הדגם בדיוק של הקרוואן שהיה לנו בניו זילנד, קצת יותר חדש ובצבעים שונים של ריפודים וארונות. זה כמובן לא הצליח לבלבל את עלמה שמעתה והלאה קוראת לו "אפולו חדש" על שם ה"אפולו" מניו זילנד. עצרנו לקניות ראשוניות ונסענו להפגש עם משפחת דקל אצלם נתארח בימים הקרובים ונחזור לאחר כשבוע לחגוג עימם את ליל הסדר. המפגש היה מרגש מאד וזכינו להכיר גם את מאיה הקטנה שהצטרפה למשפחה. אפולו החדש הוכנס אחר כבוד לחנייה שלו ואנחנו נזכרנו בהרגשה של לחיות ולישון בבית. החיבור בין בן שהוא בן גילו של תמיר ותמיר היה מהיר, ככה זה כנראה בין שני בנים בגיל הזה ועלמה "התלבשה" על גל שהוא בן 11 והכריחה אותו לשחק איתה תוך שהיא מפתחת לעצמה תפקיד נוסף, להתריע בכל פעם שמאיה הקטנה בוכה, תוך שהיא מכריזה בכל הבית: "מאיה בוכה, מאיה בוכה". אנחנו הגדולים, העברנו חוויות והתעדכנו בכל הארועים האחרונים בעוד הילדים משחקים בקרוואן. את היומיים הבאים בילינו בבית משפחת דקל, הילדים בדיוק יצאו לחופשה מבית הספר וההמולה בבית לא פסקה לרגע. בין לבין, יצאו הבנות לסיור בקניון הקרוב ואני הצטרפתי אליהן בטיול לרחוב ה"יהודי" של מלבורן שם הצטיידנו במוצרים תוצרת כחול לבן. תמיר התוודע לראשונה למשחק השחמט (או אחמד כפי שעלמה קוראת לו) כשגל לימד אותו כיצד משחקים.
קשה היה לעזוב את הנוחות של הבית אך ברגע שיצאנו עם אפולו החדש לטיול ל"גרייט אושן רואד" חדוות המחיה בדרכים חזרה במהירות. את הימים עד ליל הסדר ניצלנו כאמור לטיול של מספר ימים באזור מלבורן בכביש המתפתל לאורך האוקיינוס בדרום אוסטרליה ממלבורן מערבה ואשר נחשב לאחד הכבישים היפים והתיירותיים בכל אוסטרליה. כאן המקום להקדים ולאמר שאוסטרליה היא לא ניו זילנד אוסטרליה הרבה יותר ג-ד-ו-ל-ה! מהר מאד גילינו שהנסיעות כאן ממקום למקום הרבה יותר ארוכות וכשיוצאים ממלבורן, העיר הגדולה, רוב המקומות שפוגשים בדרך הן עיירות לא גדולות כשהמרחק בינהן יכול להיות עשרות ק"מ ובתוך היבשת אפילו מאות ק"מ. במהלך הטיול ב"גרייט אושן רואד" ישנו בעיירה בה פחות מעשרה בתים, אחד מהם, איך לא, הפאב ומקום המפגש ואחד משמש כחניון קרוואנים וקמפינג.
את הטיול התחלנו בעיירה בשם לורן המהווה את נקודת ההתחלה של הכביש. מזג אוויר סגרירי שקידם את פנינו לא עודד אותנו לטייל בעיירה הנחמדה ועל כן עלינו מעליה להשקיף על הנוף ולבקר במפלי ארסקיין אליהם יורדים בכארבע מאות מדרגות. טפטוף שהחל לרדת כשהגענו שיכנע את עלמה ויעל איתה להישאר בקרוואן וכך ירדנו ואח"כ גם עלינו, אני, מאיה ותמיר לצפות במפלים המרשימים הנמצאים להם בתוך יער גשם. לאחר מכן חזרנו לעיירה לצפות על האוקיינוס כשאיתנו צווחים ברקע חבורת תוכים, רובם מסוג קקדו.
את יום הטיול הזה סיימנו בקנת' ריבר שנחשב אחד המקומות הטובים ביותר לצפות באחת מהחיות המסמלות את אוסטרליה, דובי הקואלה. הגענו למקום אחה"צ בשעה בה הן אמורות להיות פעילות פחות או יותר, לפחות יחסית לחיה שישנה כעשרים שעות ביממה. לא התאכזבנו ואכן הצלחנו לאתר לא מעט קואלות על צמרות העצים, רובן ישנות אך חלקן היו בדיוק בשעת האוכל. כל זאת התברר לנו הייתה רק מנת הפתיחה למה שצפוי לנו ביום המחרת (על כן לא צרפתי תמונה מקנת' ריבר).
למחרת כאמור, המשכנו במסענו לאורך הכביש, כאשר היעד הראשון היה המגדלור שנמצא בקייפ אוטוויי, שהינו המגדלור העתיק ביותר באוסטרליה. בדרך למגדלור, תמיר ישב לידי ושימש כתצפיתן לאיתור הקואלות. התקהלות קטנה של רכבים וצעקה של תמיר: "הנה קואלה" גרמה לי לעצור בצד. בשל ההחלטה לעצור זכינו לחזות במראה נדיר ביותר. במקום ראינו על צמרות האקליפטוסים מספר קואלות, רובן עסוקות באכילת עלים. על אחד העצים, מסתבר, היו שני זכרים שאחד מהם בדיוק סיים לאכול וכנראה תכנן לעבור לענף אחר, בו דב קואלה אחר עדיין לא סיים את ארוחתו. המפגש בין שניהם שכנראה הפתיע גם אותם, גרם להם להחליק על הגזע ולנחות על הקרקע מרחק מטרים ספורים מאיתנו תוך שהם רבים האחד עם השני. האנרגיה ששניהם הוציאו באותן שתי דקות שוות ערך לאנרגיה שדב קואלה מוציא בשבוע בממוצע. אחד מהם (זה שהפסיד בקרב) נשאר עוד דקות ארוכות על הקרקע וכך זכינו לראות דב קואלה בטבע ממש בסמוך אלינו.
לאחר שנפרדנו לשלום מהקואלות, המשכנו לסיור באזור המגדלור שהינו בעל חשיבות היסטורי, שם שכן גם בית טלגרף ששימש במלחמת העולם השניה. המקום שוכן לצד חופים מרהיבים עליהם השקפנו גם מראש המגדלור.
את דרכנו על הכביש המשכנו עד לעיירה פורט קמבל תוך שאנו מבקרים בפארק הלאומי שנקרא באותו השם וכולל את אחד המקומות המפורסמים ביותר באוסטרליה ואשר נקרא שנים עשר השליחים. מדובר בעמודים סלעיים המזדקרים מתוך האוקיינוס לאחר שהמים והגלים שחקו את החיבור שלהם לחוף. העמודים בגובה עשרות מטרים מרשימים מאד ויוצרים יחד עם קו האוקיינוס נופים עוצרי נשימה. בתחילה ירדנו לחוף במדרגות שנחצבו בסלע ונקראות גיבסון סטפס לחוף מבודד ופראי וברקע כבר ניתן היה להבחין בסלעי הענק היוצאים מן הים. בריזה שעלתה מן האוקיינוס שיוותה למקום מראה קצת אפלולי ומסתורי. בנוסף, ניצלנו את האפשרות לרדת לחוף לטיול ושכשוך הרגליים במים.
לאחר מכן צעדנו לאורך מסלול ובו מספר תצפיות על שנים עשר השליחים והחופים והמפרצים המקיפים אותם ובהמשך טיילנו בערוץ לוק ארד בו הים חצב קשת בסלע וגם כאן ניצלנו אפשרות לרדת למפרץ מבודד ולטבול במים.
בנקודה הזו סיימנו את הטיול לאורך האוקיינוס ואת החזרה למלבורן עשינו דרך הכביש הפנימי על מנת שנוכל לעצור ולבקר באוטוויי פליי הנמצא בלב היער ובו מסלול הליכה מיוחד במינו, בגובה של עשרים וחמישה מטרים מעל הקרקע והעובר בין צמרות העצים אשר חלקם בני כמה מאות שנים ובהתאם גם גודלם וגובהם. באמצע המסלול ניתן לעלות אף גבוה יותר למגדל תצפית שהגישה אליו במדרגות לולייניות ואשר מגיע לגובה של כחמישים מטרים מעל הקרקע. בנוסף, בפארק קיים גם מסלול "פרה היסטורי" ובו שזורים פסלים של דינוזאורים שונים. התחלנו במסלול הדינוזאורים לשמחתו של תמיר אשר מדקלם בעל פה על כל אחד ואחד מהיצורים אותם פגשנו בדרך וכאשר הגענו למסלול ההליכה בצמרות העצים הסתבר כי הגובה גרם לחששות ומעט פחדים אצל חלק מבני המשפחה. אצל אחרים, עלמה לצורך העניין, זה גרם רק להתלהבות נוספת והיא קיפצה ורצה על הגשרים וכשירדנו מהמגדל הגבוה היא רק רצתה לעלות שוב ב"אגות" ובתרגום משפתה לעברית - במדרגות.
בזאת סיימנו את הטיול הקצר באוסטרליה (הטיול הארוך יותר יחל לאחר ליל הסדר וחג הפסח) וחזרנו בשמחה למפגש נוסף ולארוח הנפלא בבית משפחת דקל להכנות וליל הסדר.
זאת תחילתו של המסע באוסטרליה ובעיקר משב רוח מרענן לנו ולילדים בפגישתנו אם רונית, ניר, גל, בן ומאיה הקטנה, מכל המשפחה השמחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה