האי פרייזר

הנקודה הצפונית ביותר אליה הגענו בנסיעה לאורך החוף המזרחי של אוסטרליה הייתה ריינבו ביץ' שמהווה שער יציאה לאחד המקומות המיוחדים באזור, האי פרייזר. האי נגיש רק לרכבי ארבע על ארבע ושוב כמו במצבים דומים אחרים העמסנו את עצמנו על אוטובוס מיוחד ובעזרת מעבורת עברנו לאי לטיול של יומיים. האי הינו אי חולי, דהיינו כולו מכוסה בחול ים ובצמחיה שהתאימה את עצמה לתנאי השטח. אורכו של האי כמאה ועשרים ק"מ והכביש הראשי בו הוא חוף הים שניתן לעבור בו אלא אם כן הגיעה שעת הגאות שחוסמת חלקים מהמעבר בו.

מלבד הנהיגה שהיא קצת מסוכנת, קיימות באי עוד שתי סכנות חיות, האחת, האי שורץ נחשים, רובם ארסיים והשניה, כלבי הדינגו שהינם כלבי בר ואשר גם הם מסתובבים באי ומסתבר שמאד אוהבים לאכול את האוכל שהמטיילים מניחים בצד או משאירים ועל כן כללי הפיקניק באי ברורים מאד.

לאחר שנסענו כמה עשרות ק"מ לאורך החוף, עוברים מספר נחלים קטנים אשר חלקם צבועים בצבע חום עז שמקורו בעץ התה שצומח באזור וצובע את המים הצלולים, הגענו לנחל גדול יותר מהאחרים שנקרא אלי קריק. בשפך הנהר, ממש על החוף, נוצרה לה בריכה של מים מתוקים וצלולים על חול ים לבן ורך. זהו ללא ספק שילוב מנצח לאוהבי השכשוך במים ואנו ניצלנו את ההזדמנות להתרענן מעט. לצערנו ובמיוחד לצערה של עלמה, דווקא אז היא נרדמה ונשארה לישון באוטובוס. מבריכת המים יוצא לאורך הנחל שביל הבנוי מגשרי עץ, כשאת החזרה לחוף ניתן לעשות במים הצוננים נסחפים בזרם ושוב גם לאורך הנחל נהנים מקרקעית הנחל שהינה כאמור כמו כל האי, חול ים. בנקודה זו, למרבה ההפתעה קיים גם מסלול נחיתה למטוסים קלים לאורך החוף.

משם, נסענו הלאה לנקודת תצפית גבוהה שנקראת ראש אינדיאני, אך קודם עצרנו בדרך לצפות בסלעים חוליים בעלי גוונים רבים שהיה מי שספר שם שלושים ושישה גוונים החל מגוונים לבנים, דרך צהובים ואדומים ועד לגוונים חומים שונים. בנוסף, זכינו לראות כלב דינגו מסתובב על החוף ליד קבוצת דייגים מחכה לשלל שאולי ייזרק לעברו.

לאחר נסיעה נוספת הגענו כאמור לנקודת התצפית ראש אינדיאני. האוטובוס עצר על החוף ואנו טיפסנו במעלה הגבעה עד לפסגה שם ניתן לצפות על החופים הלבנים והארוכים של האי ולפעמים (לצערנו לא כשאנחנו היינו שם) ניתן לראות כרישים וצבי ים שוחים למרגלותיו. עם זאת, מאחר והגענו לשם בשעת השקיעה קיבלנו פיצוי בדמות שקיעה מדהימה.

משם כבר התחלנו את מסענו בחזרה על החוף למלון בו נבלה את הלילה, אך לפני כן, עצרנו לצפות בשלד של ספינה אשר נסחפה לחוף לפני זמן רב ונאכלת על ידי מי הים. המלון הוא אחד משלושה על האי והוא מגודר בגדר חשמלית על מנת למנוע כניסה של כלבי דינגו שמסתובבים חופשי באי. אנחנו, שכבר מורגלים לתנאי הקרוואן קיבלנו בתשואות רמות את החדר במלון שכלל שני חדרי שינה גדולים, סלון, מטבח, פינת אוכל ומרפסת. ברגע הראשון הילדים סברו באמת ובתמים שמדובר בדירת חמישה חדרים והתפעלו מהמרחב שהיה לנו שם, כמו שאומרים, הכל יחסי בחיים. אני לא אכחיש שהיה נחמד, אפילו לרגע אחד, לשבת בסלון על הספה עם הרגליים למעלה.

את היום השני הקדשנו לטיול בפנים האי. בניגוד לנסיעה על חוף הים שבה מדי פעם מרגישים בקפיצות וטלטולים, בנסיעה בדרכים בתוך האי, כל הזמן קופצים ומטלטלים בנסיעה שאינה קלה בכלל. התחלנו את היום במסלול הליכה קצר של כשעה בתוך יער הגשם במרכזו של האי, לאורך נחל שליווה אותנו עד לנקודה ששימשה בעבר תחנת רכבת להובלת עצים ועל כן נקראת התחנה המרכזית. הוראות ההליכה במסלול כללו צעידה ברקיעות חזקות על מנת להרחיק את הנחשים (זוכרים?) שלא אוהבים את הרעידות של האדמה ובורחים משביל ההליכה. בדרך ראינו עצי ענק וצמחיית יער גשם שגדלה באי החולי.

לאחר עוד מספר קפיצות וטלטולים באוטובוס הגענו אל אגם בירייבין, שהוא למעשה מקווה ענק של מי גשמים (או שלולית גדולה למי שמתעקש) עם מים צלולים, וכמובן קרקעית של חול ים לבן ורך. כדי להגיע מהאוטובוס לחוף האגם נדרשנו ללכת בשביל לצד האגם אשר רובו עבר בתוך האגם עצמו מאחר ומפלס המים שבו היה גבוה מהרגיל. לאחר שצעדנו במים הגענו לחוף חולי נחמד, שם טבלנו במי האגם ושיחקנו בחול. עלמה שאמנם לא ידעה מה היא החמיצה אתמול, כאילו פיצתה את עצמה ולא הסכימה לצאת מהמים עד לשניה האחרונה בה נאלצנו להוציא אותה בהבטחה לעוד מים בהמשך. ביציאה מהאגם חיכתה לנו ארוחה שהוכנה במקום ואשר היוותה חגיגת סיום ליומיים של טיול כייפי במקום מיוחד.

סיום הטיול באי היווה נקודת ציון להתחלת החזרה שלנו למלבורן כשאנחנו רק מקווים שמזג האוויר יאיר לנו פנים ונוכל לבקר במקומות אותם פיספסנו בדרך הנה.

המשפחה השמחה כרגיל, עלמה, תמיר, מאיה, יעל ורון