חיי הטבע לאורך חופי ניו זילנד וקצת מעיינות חמים
לאחר שניסיתי לתאר על קצה המזלג את חווית הקרוואן בפרסום הקודם בבלוג, הגיע הזמן לספר קצת על ניו זילנד, שהיא ארץ מדהימה שהטיול בה הוא מעורר חושים, בעיקר את חוש הראיה מן הסתם, ומוציא מאיתנו קריאות התפעלות פעם אחר פעם מחדש.
את טיולנו בניו זילנד התחלנו בעיר כרייסצרץ', כשבוע לפני רעידת האדמה, שזעזעה אותה ואת כל ניו זילנד ביחד איתה. בין השאר הספקנו לבקר במרכז הארקטי שלה שמשמש אחד מארבעה בסיסים בעולם ליציאה לאנטרקטיקה.
מאחר ורצינו להגיע בשלב כזה או אחר של טיולנו לקאיקורה לשם צפיה בלוויתנים, האפשרויות שעמדו בפנינו הן או להתחיל איתה או לסיים איתה את סיבובנו באי הדרומי. כך או כך היה צריך לייחד לה נסיעה של הלוך ושוב. החלטנו להתחיל איתה את מסלולנו וניצלנו את הדרך למעבר בהנמר ספרינגס שהיא עיירה המפורסמת בפעילות הטרמית שלה ובמעיינות החמים הטבעיים שנובעים בה. את חווית המעיינות העברנו בשעות אחר הצהריים והערב תוך טפטוף קל של גשם מדי פעם כשאנחנו עוברים מבריכה לבריכה, כל המשפחה כשהכוון הכללי היה לעלות ברמת הטמפרטורה של הבריכות ככל שעלה הערב.
מאחר ורצינו להגיע בשלב כזה או אחר של טיולנו לקאיקורה לשם צפיה בלוויתנים, האפשרויות שעמדו בפנינו הן או להתחיל איתה או לסיים איתה את סיבובנו באי הדרומי. כך או כך היה צריך לייחד לה נסיעה של הלוך ושוב. החלטנו להתחיל איתה את מסלולנו וניצלנו את הדרך למעבר בהנמר ספרינגס שהיא עיירה המפורסמת בפעילות הטרמית שלה ובמעיינות החמים הטבעיים שנובעים בה. את חווית המעיינות העברנו בשעות אחר הצהריים והערב תוך טפטוף קל של גשם מדי פעם כשאנחנו עוברים מבריכה לבריכה, כל המשפחה כשהכוון הכללי היה לעלות ברמת הטמפרטורה של הבריכות ככל שעלה הערב.
למחרת הצפנו עד לקאיקורה והדרך היחידה שלנו לחוות את הצפייה בלוויתנים באופן משפחתי היה באמצעות טיסה במטוס זעיר. חצי שעה של טיסה ללא הבטחה לראות לוויתן אבל עם המון תקווה בלב. לאחר דיווח מספינה בים שהלווינתים כרגע צללו, החליט הטייס להמתין מעט, החלטה שהתבררה כנבונה ביותר ואכן דקות לאחר ההמראה, עלה לפני השטח לוויתן אפור ענק מימדים שסחט מאיתנו קריאות "וואו".
המשך דרכנו החזיר אותנו לכרייסצרץ' ולטיול בעיר המקסימה הזו כשעוד לא ידענו מה צפוי לעבור עליה תוך מספר ימים. העיר עצמה שוכנת על מפרץ מדהים, עיר שלווה ואנו רק יכולים להשתתף בצערן של המשפחות שם וכמובן בארץ שאיבדו את יקיריהן באסון ולקוות שהעיר ותושביה ישתקמו בהקדם.
סמוך לכרייסצרץ' נמצא חצי אי בו שוכנת עיירה קטנה בעלת אופי צרפתי בשם אקרואה (צרפתים שהגיעו למקום רצו ליישב אותה אולם הבריטים שעלו על התוכנית סיכלו אותה על ידי שליחת אנשים משלהם שיתפסו את המקום, עם זאת, הצרפתים לא וויתרו והשאירו את חותמם עד היום). העיירה משמשת כנקודת יציאה בין השאר לשיט במפרץ בו חיים מאות ואולי כמה אלפים של דולפינים קטנים מסוג הקטורס. כמובן שלא רצינו לפספס ושטנו לנו למפגש שמח איתם כשעל הדרך ראינו גם פינגווינים ואריות ים. כאמור השמחה הייתה גדולה מאד בעיקר מצד הדולפינים שליוו אותנו להנאתם וילדינו שלא הפסיקו להתרגש מכל קפיצה שלהם.
ככלל, החלק הראשון של טיולנו באי הדרומי היה לאורך החוף המזרחי שלו המאופיין בחיי טבע ימיים מגוונים ועשירים. בהמשך התרבו מפגשנו עם אריות הים והפנגווינים והפכו כמעט לדבר שבשגרה.
את סיורנו לאורך החופים קטענו ב"קפיצונת" בת יומיים לפנים הארץ לאזור הר קוק, ההר הגבוה בניו זילנד, שם צפינו בקרחונים וטיילנו במספר מסלולים קצרים לאגמים שנוצרו מאותם הקרחונים. מהר קוק נפרדנו לבינתיים ונחזור אליו מהצד השני בעוד מספר שבועות.
לאחר ההפסקה הזו, חזרנו לאזור החוף לעיר אומרו הידועה בשימור הפינגווין צהוב העין. הוסבר לנו שהשעות הטובות ביותר לצפיה בו הן בשבע בבוקר ולאחר שש וחצי בערב. מאחר ואנחנו בכל זאת בחופש, שבע בבוקר לא בא בחשבון ועל כן התייצבנו בערב בעמדת תצפית לחפש את הפינגווינים. קשה להגיד שהתאכזבנו אבל הצלחנו לראות רק בודדים מהם. על דאגה, בהמשך עוד נפגוש אותם.
לאחר אומרו שמנו את פעמנו לכיוון העיר דנדין, העיר השניה בגודלה באי הדרומי ולחצי האי הסמוך לה, אוטגו. בדרך עצרנו באתר קטן אך מיוחד מאוד על החוף, בו זרועים בולדרים בצורת סלעים גדולים וכדוריים.
דנדין היא עיר תוססת וחצי האי אוטגו מרשים מאד. לצערנו כאן תפסה אותנו הבשורה על רעידת האדמה וזה המקום להודות לכולם על הדאגה לשלומנו. דנדין מחזיקה בין השאר בשיא גינס, מאחר ואחד הרחובות שלה הוכרז כרחוב התלול בעולם. בחצי האי אוטגו פגשנו בסיורנו עוד אריות ים ולהשלמת הצד התרבותי ביקרנו בטירה שנבנתה במקום הגבוה ביותר בחצי האי.
דנדין היא עיר תוססת וחצי האי אוטגו מרשים מאד. לצערנו כאן תפסה אותנו הבשורה על רעידת האדמה וזה המקום להודות לכולם על הדאגה לשלומנו. דנדין מחזיקה בין השאר בשיא גינס, מאחר ואחד הרחובות שלה הוכרז כרחוב התלול בעולם. בחצי האי אוטגו פגשנו בסיורנו עוד אריות ים ולהשלמת הצד התרבותי ביקרנו בטירה שנבנתה במקום הגבוה ביותר בחצי האי.
המשך הטיול מדנדין לאורך החוף, כלל נסיעה לעיר הדרומית ביותר בניו זילנד, אינברקרגיל, דרך הכביש הדרומי הנופי העובר במחוז קטלינז.
כאן פחות או יותר, נגמר מסענו לאורך החוף המזרחי והדרומי של האי ומכאן הכיוון שלנו הוא לאזור הפיורדים והלאה צפונה.
אני קורא ומשחזר את כל מה שעברנו ונראה כאילו המילים פשוטות מדי מכדי לתאר את כל החוויות ולחשוב שאת כל זה עברנו תוך חווית הטיול בקרוואן שבקושי רב השתדלתי שלא להזכיר אותו. רק מהעצירות באמצע שום מקום על חוף מבודד, לאורך נחל או נהר, על שפת אגם או סתם באמצע הדרך אפשר לכתוב עשרות סיפורים אבל אלה כנראה ישארו איתנו כחלק מחוויה הכללית.
כמובן קצת תמונות מהמסופר לעיל...
מבטיחים לשמור על עצמנו ולהמשיך במסע
רון יעל מאיה תמיר ועלמה הקטנה שרק מלראות אותה סופגת את כל זה אנחנו מאושרים.
כיף מאוד לראות את התמונות ולקרוא את החוויות שלכם.
השבמחקמדהים.
אתם חווים כל כך הרבה סוגים שונים של חוויות, ונראים מאוד מאושרים.
מתגעגעים אליכם.
משפחת רשמן.
למשפחת חביא היקרה!
השבמחקאנחנו שמחים ומתרגשים לראות אתכם ולקרוא על החוויות המלהיבות שאתם חווים, תמשיכו לעשות חיים ולבלות, הכל נראה פשוט מקסים! טוב לראות אתכם מאושרים.
נחכה לעדכון הבא, תשמרו על עצמכם ותעשו חיים,
אוהבת, דודה לאה.