לאחר התאוששות קצרה מאד מטרק הרוב רוי, עזבנו למחרת היום את וונאקה המקסימה כשפנינו שוב לכיוון הים, הפעם לחוף המערבי של האי הדרומי. יעדנו הראשון באיזור זה, היה ארץ הקרחונים, או בשמם פוקס ופרנץ ג'וזף. הדרך לשם כללה נסיעה במעבר ההרים האסט, לאורך הנהר וכדי לגוון, עצרנו בדרך לטיול קצר של כשעה לבריכות הכחולות, שמצויות במפגש של שני נהרות. מסלול קצר, שני גשרים תלויים וכמובן מים, מים ועוד מים.
נסיעה לא קצרה משם הביאה אותנו לקראת ערב לעיירה למרגלות קרחון פרנץ' ג'וזף. יום חורפי שציפה לנו ביום למחרת איפשר לנו יום של מנוחה בעיקר. בבוקר היום, זכיתי לפגישה מפתיעה עם אמנון ארגמן, שותפי לשעבר למשרד, שנמצא גם הוא באי הדרומי בטיול עם בתו והחבר שלה ואשר בצרוף מקרים נדיר שהה גם הוא בפרנץ ג'וזף באותו היום.
לאחר יום המנוחה, קמנו לבוקר שבישר על מזג אוויר וראות טובים יותר, מה שאיפשר לנו לאחר התארגנות קלה בבוקר לצאת במסע רגלי לעבר הקרחון. מסלול נוח של פחות משעה הליכה הוביל אותנו לתחתית הקרחון, ממש מספר מטרים ממנו, תוך שאנו צופים עליו מלמטה למעלה בהתפעלות. הקרחון שהתנשא מעלינו כמה מאות מטרים, אמנם היה קצת שחוק בחלק התחתון שלו, אבל למעלה הוא נראה בוהק בגוונים של לבן ותכלת. עוד כמה תמונות וחזרנו לעיירה מרוצים על כך שהצלחנו להתקרב כל כך לקרחון.
בדרכנו, בעוד אנו מתכננים את המשך דרכנו, עולה לנו רעיון נוסף. בעת ההליכה במסלול לקרחון, אי אפשר היה שלא להבחין בתנועת מסוקים מהעיירה לקרחון ובחזרה וחשבנו שאולי כדאי לבדוק במה מדובר. תוך מספר דקות נוסף, מצאנו את עצמנו עם כרטיסי טיסה למסוק שייקח אותנו לקצה הקרחון, אבל הפעם מלמעלה!
לכולנו הייתה זו הפעם הראשונה לטוס במסוק (כן, גם לעלמה), ועל כן ההתרגשות הייתה כפולה, גם מעצם הטיסה ובעיקר מעצם העפלתנו לפרנץ ג'וזף.
תדרוך קצר לפני העליה למסוק, שמה שאני זוכר ממנו זה בעיקר שאסור, אבל בשום פנים ואופן אסור, לפתוח את דלת המסוק בזמן הטיסה וכן שמאד מסוכן לגעת בלהבי המסוק, והנה אנו ישובים, מאיה, עלמה ויעל במחלקה הראשונה ליד הטייס ותמיר ואני בשורה השניה ליד זוג הודים נרגשים לא פחות מאיתנו.
אנחנו ממריאים ותוך דקות בודדות, אנו מרחפים לנו מעל הקרחון, מטפסים מעלה וצופים עליו בהתפעלות, תוך כדי שאנו מתקרבים לפסגתו ובעצם לשיא הטיסה, כשאנו נוחתים מעליו. שירתו של תמיר "אנחנו על פרנץ ג'וזף, אנחנו על פרנץ ג'וזף", בעת שירד מהמסוק למשטח השלג העצום, והצטרפותנו לשירה שלו, לא הותירה כל ספק באשר לגודל החוויה וההנאה העצומה של כולנו באותו המעמד. רצנו ושיחקנו בשלג, הילדים ואנחנו כמו ילדים ורק עלמה לא כל כך הבינה מה זה הדבר הלבן והרטוב הזה שנמצא שם במקום האדמה.
עוד מספר דקות ואנו שוב על המסוק בדרך חזרה נרגעים מעט מכל ההמולה. מה פתאום נרגעים? לטייס היו תוכניות אחרות והוא החליט שעוד לא צריך להירגע, והטיס את המסוק לכיוון אחת הפסגות הקרובות, כאילו עומד להתנגש בפיסגה. מטרים ספורים לפניה הוא כמובן עלה ודילג מעליה אך לאחר שעבר אותה צלל עם המסוק במהירות מסחררת אל עבר הקרחון, מה שמבחינתי וגם מבחינת תמיר היווה מעין רכבת הרים מהירה עם נוף משגע של הקרחון. יעל ומאיה חשבו קצת אחרת והחלו לצרוח מרוב פחד. לצערי ההודית שישבה לצידי גם היא פחדה ומהלחץ התבלבלה בין בעלה לביני וצרחה תוך שהיא תופסת את ידי בחוזקה כה רבה שלא הייתה מביישת גברים חזקים ממנה. בעלה אפילו לא אמר לי תודה על הסבל שחסכתי ממנו.
לאחר החוויה המרנינה הזו ועוד כמה דקות טיסה, נחתנו שוב הפעם חזרה בשדה שמחים ומאושרים.
משם המשכנו צפונה לאורך החוף, כשאנו עוברים בדרך עיירות נחמדות עד שהגענו לגריימאות' שם קבענו את בסיסנו ליומיים הקרובים. לאחר שיצאנו ממשרד הקבלה בחניון הקרוואנים, שמענו מאחורינו קריאות: "שלום משפחת לביא", היו אלה בני ובנות משפחת קרת שבמקרה ולשמחתנו חנו גם הם באותו החניון.
את המפגש המחודש ניצלנו ביום המחרת לטיול צפונית לגריימאות' במקום בו יש סלעי פנקייק, שהם סלעים מחורצים שכנראה הזכירו למישהו פנקייקים. המסלול עובר לאורך החוף וממנו ניתן להשקיף על צורות שונות ומשונות שיוצרים סלעים אלו וכן על נקיקים ומערות שיצרו הגלים בצוקים העולים מן הים. במקום ישנו גם צוק שאם מסתכלים בו ממש טוב, ניתן לראות צורות של חיות וסמלים אחרים.
כאן נפרדנו שוב ממשפחת קרת ולמחרת נסענו לחוות את תקופת הבהלה לזהב שהייתה באזור זה לפני כמאה וחמישים שנה, בעיירה בשם שאנטי טאון, ששומרה מאותה התקופה .
הביקור בעיירה כלל נסיעה ברכבת קיטור אמיתית, סיור ברחוב שנראה ממש כמו אז, עם מספרה, קצביה, נגר, חנות נעליים וכמובן הבאר המקומי ועוד מבנים נושנים כמו בית הכלא ולהבדיל בית הספר. חוויה נוספת שהשאירה חותם עמוק על הילדים, הייתה התנסות במציאת זהב באמצעות קערה ומים, והפרדת הזהב מהחול והאבנים. לאחר שגרף הצלחה במציאת הזהב פצח תמיר בשירה והפעם: "אני עשיר, אני עשיר!".
לאחר שהיו בידינו שתי מבחנות עם זהב, הרגשנו שאפשר להמשיך הלאה ומשם שמנו פעמנו לעוד אזור חוף, החוף הצפוני של האי הדרומי והפארק הלאומי אבל טסמן. על כך נעדכן בקרוב...
בהכרזת "לא נפסיק לשיר", ניפרד לבינתיים,
עלמה, מאיה, יעל, רון ותמיר שלפחות מאז פרנץ ג'וזף באמת לא מפסיק לשיר.
בסלון יושבים שייקה, דנה, בילבי ואני.
השבמחקהתמונות כרגיל מקסימות, אחלה סיפורים, מדהים לראות.
הטיסה במסוק נראית חוויה מאוד מיוחדת. ולהיות על קרחון זה בכלל חלום. (שייקה: זה שוס).
תמשיכו לכתוב. (שייקה: לא מקנאים בכלל. פה יותר נחמד).
לנו יש אקשן: טילים על ראשון לציון, האח הגדול הגמר מחר, ארץ נהדרת ...
מדהים לראות את התמונות עם הקרחונים והילדים עם חולצות קצרות! נדמה שיש מזג אויר קר מאוד אבל כנראה שהשמש חיממה. בכל מקרה, אנחנו מתכננים טיול משפחתי לאין כמו פרספקטיבות אישיות לתכנון המסע, תודה!
השבמחק