הרי געש באי הצפוני

לאחר השיט במעבורת, נחתנו באי הצפוני בעיר הבירה של ניו זילנד, הלא היא וולינגטון. בכך פחות או יותר מסתכם כל מה שרציתי להגיד על העיר הזו אשר בקלילות רבה וללא מחשבה חלפנו עליה בדרך לשמורת הטבע טונגרירו. את הדרך לשמורה עשינו ביומיים מאחר ומדובר בנסיעה די ארוכה והרי אנחנו לא ממהרים. את חניית הביניים עשינו בעיר ואנגאנוי אשר שוכנת לחופו המערבי של האי ומשם דרך נהר ואנגאנוי והעיירה ירושלים (ג'רוזלם) הגענו לשמורת הרי הגעש טונגרירו.

שמורת טונגרירו, כוללת בתוכה שלושה מהרי הגעש הפעילים בניו זילנד, כאשר ההתפרצות האחרונה היתה רק לפני כשלוש שנים וההיסטוריה היותר רחוקה של האזור כולל התפרצויות אדירות של הרי הגעש שגרמו לשיתוק האזור ואף למספר אסונות בעשרות השנים האחרונות. לאחר שוידאנו כי אין כל "סכנת" התפרצות בקרוב התמקמנו בפארק ומאחר והדרך הטובה ביותר לחוות אותו הינה ברגל, יצאנו לשני מסלולים על שניים מהרי הגעש שבו.

את טיולנו הראשון ערכנו למפלי טראנקי שנמצאים למרגלות ההר "ארפהו", מסלול מעגלי אשר באמצעו נמצאים המפלים ואשר נשקפים ממנו נופים מדהימים של הרי הגעש.

את הדרך העברנו בסיפורי אגדות של המאורים על הרי הגעש וקורותיהם, סיפורי אהבה וקנאה בין שני הרי געש עד אשר אחד מהם כל כך התעצבן עד שהעיף את פסגתו לשמיים והבריח את הר הגעש שניסה להתחיל עם חברתו. לאחר הסיפור, הראנו לילדים את הר הגעש שברח ונמצא בודד רחוק מאד מהשמורה. זה היה הרגע שהתעניינותו של תמיר בהרי הגעש תפסה תאוצה ולשמחתו ולשמחתנו עוד צפויות לנו כאן הרבה חוויות "געשיות". הרגע בו הגענו למפלים שימח כמובן את עלמה שכל מקור מים מעלה חיוך רחב על פניה ומשם והלאה החליטה שהיא נוטשת את הסבל שלה, כלומר אני, ומטיילת לבד ברגל.

לאחר הטיול למרגלות ההר, החלטנו לטפס קצת למעלה, אך הפעם עם הקרוואן. נסענו בכביש במעלה ההר עד לקצהו שם ממוקמת לה תחנת הרכבל התחתונה. המקום שמשמש בחורף לסקי, מלבד בשנים בהן ההר מתפרץ, אז השלג כולו מכוסה שחור, משמש בקיץ לעלייה של מטיילים לטיולים באזור הפסגות של ההר. מאחר ועלמה ישנה ויעל ותמיר ויתרו על תענוג העליה ברכבל, העפלנו מאיה ואני באמצעות שני רכבלים לנקודה הגבוהה ביותר אליה ניתן להגיע שלא ברגל ומאחר והיה מאוחר והיינו חייבים לתפוס את הרכבל האחרון לפני הסגירה, הסתפקנו בטיול קצר מעל העננים.

את היום השני בפארק, עשינו בהתחלתנו של המסלול המפורסם, "טונגרירו קרוסינג" המטפס ומקיף את הר הטונגרירו על שמו קרויה השמורה. הטיול שאנו עשינו כולל מן הסתם את החלק הפחות תלול של המסלול. נקודת הסיום של המסלול הייתה במעיינות סודה מאחר ומשם הטיפוס הופך לקשה הרבה יותר ומטיילים שעלו הזהירו אותנו מהקור והרוחות למעלה.

לאחר שטיילנו על הרי הגעש, המשכנו בדרכנו לאזור שאינו פעיל מבחינה געשית אולם נמצא גם הוא על קו שבר ואשר כולל מספר מכתשים שבעבר היו פעילים געשית והיום הם בעיקר אגמים. אחד כזה למעשה הוא האגם הגדול ביותר בניו זילנד ואליו שמנו פעמנו, אגם טאופו. אזור האגם ולמעשה עד לעיר רוטורואה ואף אחריה, הינו אזור של פעילות תרמית המתבטאת באזורים נרחבים של אדי מים שפורצים מהאדמה, גייזרים, ברכות ומעיינות מים רותחים וברכות של בוץ מבעבע.

את ביקורנו בעיירה טאופו התחלנו במוזאון שעוסק בפעילות הוולקנית באזור. במוזאון הסברים מלווים במיצגים הממחישים את מיקומה המיוחד של ניו זילנד שנמצאת על המפגש בין שניים מהלוחות המרכיבים את כדור הארץ ואשר נמצאים בתנועה מתמדת. פעילות זו היא הסיבה לרעידות האדמה באזור, להתפרצויות הוולקניות ולמים החמים הפורצים כאן מכל עבר. אחד המיצגים שעלמה קראה לו: "נדנד" מדגים כיצד חשים ברעידת אדמה. מיצגים נוספים מסבירים כיצד מתפרץ הר געש, כיצד פורץ גייזר ועוד. הילדים היו מרותקים להסברים שהמחישו להם למה מסוגלים ההרים שטיפסו עליהם רק לפני מספר ימים.

לאחר מכן, הלכנו לראות כיצד זה נראה במציאות, לא לפני שעצרנו לטיול קצר למפלי "הוקה", שהם המפלים בעלי הזרימה החזקה ביותר בניו זילנד ואין פלא בכך מאחר והם נמצאים על הנהר היחידי שמנקז את כל מימי האגם.

לאחר מכן, כאמור הלכנו לחוות את מראות הפעילות התרמית באזור במקום שנקרא בתרגום חופשי לעברית "מכתשי הירח". מדובר בשטח לא קטן, אחד מיני רבים, אשר פעורים בו מכתשים ועשן, או בעצם אדי מים חמים, פורצים מהאדמה ללא הפסקה. מדי פעם נעמדנו ליד התפרצות כזו וחשנו את החום הנובע מהאדמה ואת ריח הגופרית החזק הנובע מהם.

ביום למחרת, מזג האוויר הקיצי עודד אותנו לצאת לשיט על האגם בסירת קיטור קטנה וצבעונית ולטעום מעט מהמורשת המאורית. באחד ממפרצי האגם, שוכן סלע גדול, אותו ניתן לראות רק מהמים ועליו ציור עם סימנים וסמלים מאוריים. בנוסף, בתחתית הסלע המצויר, מפוסלות בסלעים דמויות של חיות שונות ושל בני אדם. אווירת השמש והשיט הזכירה כנראה לתמיר את תאילנד והוא זכה ל"פוט מסז'" על הספינה מעלמה (תמונה מצורפת).

מלייק טאופו הצפנו והמשכנו לרוטורואה שמשמשת כמרכז הפעילות התרמית באזור וכן בית לכפרים מאוריים אשר ניתן לבקר בהם וללמוד על ההיסטוריה והמורשת שלהם. על חוויותינו שם ומפגשנו עם המאורים בפעם הבאה.

על החתום, כרגיל, המשפחה השמחה,
רון, מאיה, תמיר, עלמה ויעלי שלנו שחגגה השבוע יום הולדת וכולנו מאחלים לה המשך חיים מאושרים לפחות כמו הטיול הזה...