לייק טאופו וסביבותיו היוו הכנה מקדימה למראות העיר המעשנת, הלא היא רוטורואה. רוטורואה שוכנת בלב האזור בו פורצים להם מכל עבר אדי מים חמים, בפארקים בעיר, באזורים שמסביב לה ואפילו מכל פתח ביוב סתם כך באמצע העיר. טעימה ראשונה מכל זה קיבלנו כבר כשהגענו לפנות ערב לחניון הקרוואנים כשסביבנו עולים מכל עבר עמודי "עשן" שהמקור שלהם הם פתחי הביוב ובערב כשהציעו לנו לבשל את ה"פולקע" במקום בתנור שבמטבח, בתנור טבעי שלמעשה מחומם על ידי האדים שיוצאים מהאדמה. בנוסף, באזור הזה בכל אתר קרוואנים קיימות בריכות חמות בהן מים מועשרים במינרלים בטמפרטורות של קרוב לארבעים מעלות וכך התפנקנו לנו כולנו בסוף היום. כן, כמובן שגם עלמה נכנסה, הרי בכל זאת מדובר במים...
את היום הראשון ברוטורואה החלטנו להקדיש למאיה ותמיר בכך שיבחרו את הפעילויות והמקומות בהם נבקר. אספנו מבחר נאה של פרוספקטים עם מגוון הצעות והנחנו אותם בפניהם. הבחירה הראשונה הייתה של תמיר שהחליט שאת היום נפתח במעין גן חיות, כשהסיבה העיקרית לבחירה הייתה האפשרות ללטף שם גור אריות, הבחור מרגיש מספיק אמיץ לאחר שהתרועע עם גורי טיגריס בתאילנד והחליט ללכת צעד נוסף.
למעשה, לא מדובר בגן חיות רגיל, הגן הינו קטן יחסית ויש בו מלבד האריות, בעיקר חיות משק, ובנחל שזורם במרכזו גדלים דגי טרוטה האופייניים למקום. התחלנו את מסלולנו וצפינו בברווזים, חזירים ובמבי, כשלמעשה עינינו רוב הזמן בשעון, מחכים לשעת ליטוף גורי האריות. בשעה היעודה התייצבנו בכניסה לכלוב גורי האריות וצפינו באלה, גורה בת תשעה חודשים, אשר נראית מבוגרת לגילה, מנומנמת למדי, מובלת לכלובון קטן פנימי בו היא תהיה בזמן שאנחנו נלטף אותה.
למרות שאלה שהתה בכלוב וכל מה שעניין אותה היה להמשיך ולישון, ניגשנו ללטף אותה במעט חשש, כמובן כמה שיותר רחוק משיניה. יעלי, שהרגישה פספוס על כך שלא ליטפה את הטיגריס ואולי בטחון מכך שאלה סגורה בכלוב, הצטרפה הפעם לחגיגת הליטופים.
לאחר הליטוף, כשאנו מרגישים אמיצים למדי, המשכנו להסתובב בגן, תוך כדי שאנו מאכילים את החיות וכמובן מרימים ומלטפים אותן. בסיום הסיבוב הגענו למתחם של האריות הבוגרים, שם צפינו בהאכלה שלהם כשצוות המטפלים שלהם זורק להם חתיכות בשר נכבדות מעבר לגדר.
המשך היום היה שייך לבחירתה של מאיה. לא ברור לנו אם מאיה ידעה לאן היא לוקחת אותנו, או יותר נכון לומר, שכשהגענו למקום הבנו שהיא לא ידעה בדיוק במה מדובר אבל כבר מהארץ היא רצתה להגיע לשם. נסענו למקום בו עושים "זורב", כשהכוונה היא שלוקחים אותך, זורקים אותך לתוך כדור פלסטיק שקוף ענק, ממלאים קצת מים שיהיה חלק ודוחפים אותך בתוך הכדור מראש הגבעה למסע מטלטל ומשקשק בדרך למטה. ישנם שני מסלולים לזורב, האחד המסלול המהיר שמעיף אותך בתוך הכדור והשני המסלול היותר מהיר שמעיף אותך עוד יותר בתוך הכדור. לאחר היסוסים קלים מצד מאיה אם בחירתה היתה טובה, ברורים קצרים על האפשרויות והחלפת הבגדים לבגדי ים, התחלקנו לשלוש קבוצות יעל, מאיה ותמיר שהלכו על המסלול המהיר בו ניתן להכנס לכדור בקבוצה, אני שבחרתי לנסות את המסלול המהיר קצת יותר ואשר מתפתל בתעלה במורד הגבעה והקבוצה השלישית שכללה את עלמה המסכנה שרק יכלה להביט מהצד ולקרוא "כדורי, כדורי" לעבר כדורי הענק שהתגלגלו מהפסגה.
למחרת היום החלטנו לשלב בין צפיה בתופעת האדמה המעשנת ובין התבוננות קצת יותר מקרוב במורשת המאורים בניו זילנד. כבר מתחילת הטיול כשהסברנו לילדים על ההיסטוריה של ניו זילנד, ריתקו אותם סיפורי האגדות המאוריות וכן ההיסטוריה שלהם וחייהם כאן. לפיכך, נסענו לכפר מאורי קטן השוכן בסמוך לרוטורואה ואשר נקרא בקיצור(!) וואקארווארווה או בשמו המלא כפי שמופיע בשלט הלבן בתמונה למטה (אפילו לא הצלחתי לכתוב את כל השם ולכן צילמנו את השלט, מבחנים לכולם כשנחזור לארץ):
הסיור בכפר אכן לא איכזב וזכינו לראות בכפר לצד תופעות טבע ייחודיות ומוזרות גם הופעה המשלבת שירים וריקודים מהתרבות המאורית וכן לשמוע על חייהם בעבר וכיצד שרדו את התפרצויות הרי הגעש באזור ורעידות האדמה בעבר הרחוק וכיצד השתלבו בחיים המודרניים לאחר שהאנגלים הגיעו לכאן והחלו להתיישב באיים. התחלנו את סיורנו בכפר בהופעה כאמור, כשאנו צופים בריקודים מסורתיים המלווים כמובן בלבוש המיוחד, לומדים מה מסמלת כל תנועה, הבעת פנים (כפי שתראו בהמשך) וכדומה. התרבות המאורית קסמה לנו מאד וכך גם ההופעה שהייתה מיוחדת מאד ומקסימה. לאחר שהסתיימה ההופעה ערכנו סיור בכפר. להפתעתנו, בתחילת הסיור לאחר שהמדריכה הציגה את עצמה היא החלה לשיר שיר מאורי קדום במשך מספר דקות והסבירה לנו שמדובר בשיר ברכה לאורחים שמגיעים ואנחנו רק יכולים לנסות ולדמיין איך זה היה יכול להיות אצלנו בבית אם היינו שרים או שהיו שרים לנו בכל פעם שהיינו מארחים או מתארחים. לאחר מכן יצאנו איתה לסיור בכפר שם ראינו כיצד המאורים "השתמשו" בתופעת הטבע הזו לצרכיהם היום יומיים כגון בישול ארוחות בברכות המים הרותחות ובתנורים מיוחדים שנבנו במקומות בהם פורצים האדים מן האדמה וכמובן לאמבטיות ספא חמות. בהמשך הסיור ראינו את בית המפגש שהוא בית חובה בכל כפר מאורי ומשמש לארועים ומפגשים חשובים ובנוסף טעמנו ארוחה מאורית טיפוסית בליווי תירסים שבושלו במעיינות החמים... היה טעים באופן מפתיע!
לאחר הסיור בכפר נסענו לשמורה ששמה וואימנגו וולקניק וואלי, זהו עמק וכשמו כן הוא, עמק שזור במכתשים שפעם היו לועות הרי געש פעילים והיום אגמים עמוקים מוקפים הרים שבאחד מהם שטנו, שמענו סיפורים על העבר של האזור, שהיה מיושב פעם בכפרים מאוריים עד להתפרצות ענק ששרפה את כל הכפרים וגרמה למאורים לנדוד לכיוון רוטורואה וכפרים כמו זה שראינו הבוקר וגם ראינו עדויות חיות בצורת גייזרים פעילים על גדות האגם. השיט השליו על האגם הרגוע היווה ניגוד גמור למראות שהתחוללו בדימיוננו על המקום המיוחד הזה שהיה לפני כמה מאות שנים הר געש קטלני.
את יומנו האחרון באזור רוטורואה הקדשנו לעמק נוסף בו ניתן לחזות באותם הפלאים שחזינו בהם בימים האחרונים. המקום נקרא וואי או טפו וביקור החובה בו מתחיל בצפיה בגייזר בשם "ליידי נוקס" המתפרץ לגובה של כעשרים מטרים מדי יום בבוקר. מאחר וכבר צברנו נסיון מה בגייזרים ביומיים האחרונים לא היה ברור לנו כיצד הגייזר מתפרץ כל יום ובדיוק באותה השעה. בתחילת ה"מופע" קיבלנו הסבר קצר על תולדות הגייזר והודאה של המנחה שההתפרצויות שלו מתוזמנות על ידיהם באמצעות יצירת לחץ על ידי סמרטוטים שדוחפים לפתח שלו וחומר שדומה לסבון ששופכים לתוכו חמש דקות לפני שרוצים שיתפרץ וזאת לזכר קבוצת חיילים שגילו את המקום לאחר שכיבסו את בגדיהם במעיין החם וברגע ששפכו את סבון הכביסה התפרץ המעיין. מתברר כי חומר מסוים שקיים בסבון גורם לשחרור לחץ המים ולפיכך להתפרצותם בצורת גייזר. לא יכולנו שלא להתאכזב מצד אחד מכך שלמרות שמדובר בגייזר אמיתי בעצם קיבלנו כאן הצגה אך מצד שני להתרשם עמוקות מיושרם של הניו זילנדים שמספרים לתיירים את האמת.
לאחר "מופע" התפרצות הגייזר עשינו מסלול בפארק של כשעתיים שכאילו מסכם את כל מה שראינו כאן באזור, במהלכו חלפנו על בריכות מים מבעבעות, אדים מתפרצים, מכתשים, אגמים, אדמה צבועה בשלל צבעים הנובעים ממינרלים הקיימים במים ובריכות בוץ מבעבעות. יש לציין כי את רוב המסלול הלכה מאיה עם רגל אחת יחפה לאחר שכפכף אחד נקרע לה די בתחילת הדרך.
לקינוח, קצת פינוק בחיק הטבע, נסענו לנחל סמוך להשתכשך במים. מדובר בנחל שזורם לו באופן טבעי, "סתם כך" באמצע הדרך, לא באתר מסודר ואפילו הכניסה אליו לא בתשלום, עד כאן שום דבר מיוחד, אולם בנחל הזה זורמים מים חמים לכל אורכו בטמפרטורות שמגיעות קרוב לארבעים מעלות. לשמחת יעל ולשמחתי כשהגענו לאזור בו ניתן לרדת לנחל, עלמה ישנה ותמיר ומאיה היו במצב רוח של "להשאר בקרוואן" וכך יצאנו לנו שנינו לפינוק זוגי בחיק הטבע כשטבלנו בבריכה שנוצרה למרגלות מפל טבעי וחם ובאמצע הנחל שם המים הזורמים הרגישו לנו כמו ספא טבעי.
היה זה סיום מוצלח ומהנה לטיול באזור שבעיננו הוא קסום ומיוחד והשילוב של המראות (יחד עם הריחות הנלווים של הגופרית) והמורשת של המאורים באזור היה מרתק.
ריח נוסף שהתחיל לעלות באפנו עת סיימנו את טיולנו באזור והתחלנו במסע צפונה היה ריח סיום הטיול בניו זילנד, על כך בהמשך...
ממשיכים להנות ונפעמים מהמראות והחוויות,
המשפחה השמחה, רון, יעל, מאיה, עלמה ותמיר שכבר מדקלם את סיפורי המאורים כמו תושב המקום...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה