בעת שסיימנו את טיולנו בחוף המערבי, כבר התחלנו להרגיש שהפרידה מהאי הדרומי של ניו זילנד קרובה, אבל לפנינו עוד אזור קסום נוסף, הפארק הלאומי אבל טסמן השוכן במפרץ הזהב שלחופו הצפוני של האי. האזור ידוע גם בזכות החופים היפים שלאורכו ואנו ייחלנו למזג אוויר שתואם את האווירה ואכן למזלנו קיבלנו שבוע שרובו שימשי. כמו כן, ניצלנו את האפשרות לטייל שוב עם משפחת קרת בפגישה שתואמה מראש וכך נפגשו בחניון הקרוואנים לקראת טיול משותף ביום למחרת. את מסענו בפארק התחלנו ביום שכלל שיט לאורכו של כל הפארק כשאנו צופים מהסירה במפרצים ובחופים הזהובים בשטח הפארק ושהגישה אליהם היא ברגל או בשיט בלבד.
במהלך השיט, הפתיע הקפטן את הילדים כאשר הציע להם להשיט את הסירה. לאחר היסוס קל ובעיקר עידוד אחד של השני, עלו בזה אחר זה כל הילדים למושב הקפטן והשיטו אותנו בהתלהבות, אך ברצינות, על פני המים.
לאחר שקיבלו רשיון "קפטן", ירדנו לחוף באחד מאותם המפרצים וטיילנו ברגל לאורך החוף וביער הגשם המתנשא מעליו במסלול המהווה חלק מהטרק הארוך לאורך הפארק ואשר אורך מספר ימים. אנחנו כאמור אמנם הסתפקנו בחלק קטן מהמסלול אך נהננו מאד מהמראות שנשקפו מעל למפרצי הזהב. לאחר מספר שעות הגענו לנקודת המפגש במפרץ נוסף בו הספקנו קצת להשתכשך במים, עלמה כמובן לא עזבה לרגע את המים וגם תמיר בחברתם של בר ועידן, השתוללו ונהנו מההתרעננות לאחר הטיול הרגלי, גם אנחנו, איך לא, ספגנו כמה שאפשר מהמקום הנפלא הזה. כאמור כולם, כולל כולם נכנסו למים, גם אם מישהו לא ממש רצה, זכרנו שקפטן הסירה הזהיר אותנו מראש שבמפרץ הזה הוא לא יוכל להגיע עד לחוף בשעות אחר הצהריים, שעות השפל, ולכן בכל מקרה נצטרך לצעוד במים לסירה. ואכן, בשעה המיועדת, הגיעה הסירה לאסוף אותנו לנקודת המוצא. כנהוג לאחר ימי טיול ארוכים כאלה ומאחר ובאותו הערב נפרדנו ממשפחת קרת שעוברת מחר לאי הצפוני, נסענו בערב לחגוג בפיצריה.
למחרת היום נסענו לצד השני של הפארק ולפני שהתמקמנו לנו לשני ימי חופש על החוף (אחד מהם הוקדש בעיקר ללימודים ולכביסות) נסענו לנקודה הצפונית ביותר באי, נסיעה לאורך כמה עשרות ק"מ למקום בו נגמר הכביש ואשר נראה כמו קצה העולם, שם טיילנו לאורך החוף ותמיר התלהב כשראינו שלד של לוויתן ששומר לאחר שהלוויתן נסחף לחוף.
לאחר מנוחה קלה והתארגנויות בחוף פוהארה שכללו כאמור לימודים, כביסות וכתיבת הבלוג, התחלנו במסענו חזרה לאורך החוף הצפוני לכיוון העיירה פיקטון ממנה יוצאת המעבורת לאי הצפוני עליה אנו אמורים לעלות בעוד שלושה ימים.
בראשית הדרך, עצרנו לטיול קצר, אך מהנה מאד למעיינות פופו, מדובר בנביעת מים טהורים וצלולים בכמות גדולה. במקום הנביעה נוצר אגם קטנטן (במושגים של ניו זילנד) ויפה אשר רק שלטים המזהירים מפני כניסה למים מנעו מאיתנו את הכניסה אליו. כמובן שעלמה רצתה רק להיכנס למים וההסברים שלנו לא ממש סיפקו אותה.
יעדנו האחרון באי הדרומי לפני המעבר, היה חוף הים בעיר נלסון. מדובר באתר נופש ומאחר והגענו לשם בסוף השבוע, המקום שקק פעילויות. את היום התחלנו במשחק מיני גולף משפחתי שלאחריו נסענו לפארק הסמוך לחוף, שם נסענו על רכבות קיטור קטנות ושטנו בסירות מתנגשות.
את היום האחרון שלנו באי הדרומי, רצינו לסיים בחוויה מתאימה, כזו שלא תשכח בדיוק כמו טיולנו כאן. שמענו כי בקרבת מקום קיימת אטרקציה שנקראת "סקיי ווייר" אשר נראתה לנו כמתאימה ולאחר נסיעה קלה הגענו אל המקום. ברור קצר העלה כי מדובר במעין אומגה. למעשה זאת אומגה, באורך של 1.6 ק"מ ובגובה של כמה מאות מטרים ועושים אותה הלוך וחזור. כמו כן, התברר כי תחילת האומגה היא בנפילה כמעט חופשית לאורך 800 המטרים הראשונים, מה שאומר מהירות של כ- 90 קמ"ש. קצת חששות ודירבונים אחד של השני ומצאנו את עצמנו מטפסים על ההר לנקודת ההתחלה. מאחר ובנפילה הראשונית הרוח מטורפת, צוידנו במעילים וכן במשקפי מגן נגד הרוח ויצאנו בזוגות, תמיר ואני בהתחלה ומאיה ויעל אחרינו, למספר דקות של ריגוש באוויר. אכן הייתה זו חוויה מרגשת ומתאימה לציון סוף דרכנו באי הדרומי.
מכאן, כשלוש שעות במעבורת ענקית במסלול שתחילתו בפיורדים והמשכו בים הפתוח, כשאנו מצוידים במטען נוסף ורב על זה שהגענו איתו, של חוויות ומראות נפלאים ואנחנו מגיעים לאי הצפוני.
על האי הצפוני וחוויותיו בהמשך...
ד"ש מכל חברי המשפחה השמחה,
רון, יעל, מאיוש, תמירי ועלמה הקטנה שגדלה מיום ליום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה