סיום ביקורנו בפארק הלאומי ילוסטון סימן גם את סיומו הרשמי של החלק המערבי של טיולנו בארה"ב ומכאן פנינו מועדות מזרחה. כנקודת ציון סימנו לעצמנו את אגם מישיגן כיעד ראשון במזרח אך ביודענו שגם איזור המישורים הגדולים במרכז מלא קסם ועניין החלטנו להקדיש למסע כשבועיים. כזכור מילוסטון יצאנו לעיר קודי שהיא עירו של באפלו ביל הנודע מימי המערב הפרוע וכל העיר סובבת סביב מורשתו ומורשת המערב דאז. בסיור ברחובה הראשי של העיר אי אפשר אמנם להתעלם מהמכוניות הרבות ומהלבוש המודרני אך בהחלט אפשר להרגיש אווירה מיוחדת של פעם. חנויות שמוכרות אוכפים, מגפי ובגדי בוקרים אינן נדירות כאן וכיאה למקום שכזה, הוא מתכבד לארח את הרודיאו המפורסם ביותר בארה"ב. בין בריכה למנוחה באתר הקרוואנים הנחמד שמצאנו לנו כאן, קפצנו באחד הערבים לצפות במופע הרודאו המדובר. לקראת שקיעה התמקמנו לנו במושבים הצופים מעל הבוקרים שמתכוננים לרכיבה על שוורים וסוסי פרא וביחד עם כל הקהל נהננו מהופעת רודיאו כמיטב המסורת שארכה כשעתיים וחצי כשאנחנו מרותקים לנעשה ברחבה המרכזית. גם עלמה למרות השעה ואורך התחרות, צפתה בעניין רב ואף פירשנה לנו מדי פעם את הנעשה כשהיא מתלהבת מהסוסים והשוורים וצוהלת: "האיש נפל מהפרה".
לאחר שעזבנו את קודי המשכנו במסענו לכיוון איזור הבלק הילס, שם נמצא אחד המונומנטים המפורסים ביותר של ארה"ב ויש לאמר הפטריוטי מבניהם כנראה, על הר ראשמור. עוד לפני שביקרנו בהר, טיילנו באזור ה"גבעות" המאופין בנחלים שבו וביער הצפוף והחשוך המכסה את ההרים הנמוכים שלמעשה היקנה לאזור את שמו. בחרנו את אחד הנחלים ויצאנו לפיקניק על שפת המים וטיול קצר אל אחד המפלים הקרובים. כשהגענו לאתר הקרוואנים ליד הר ראשמור התברר לנו שהמקום הוא כפר נופש עתיר בפעילויות והחלטנו להשתקע במקום למספר ימים. באתר היו מספר בריכות ופעילויות מים שונות כגון מגלשת מים ומזרקות להנאת הילדים, משחקי ספורט שונים, כולל זריקת פרסות (אחד המשחקים הפופולריים במהלך טיולנו באזור זה) וכבונוס יצאנו תמיר ואני לטיול רכיבה על סוסים ביער סמוך. תמיר קיבל את צ'רלי המתאים למידותיו ואני עליתי על פייק וכך יצאנו רכובים לטיול בטבע אשר במהלכו פגשנו באיילה ושני ה"במבים" שלה מסתכלים עלינו בסקרנות. בנוסף, בסמוך לאתר הקרוואנים ישנה עיירה קטנה, גם היא בנויה בסגנון המערב הישן ובמספר חנויות אפשר עוד היה למצוא שלט המבקש לפרוק את הנשקים לפני הכניסה.
לאחר שמיצינו את אפשרויות ה"כיף" שמסביב וביום שעזבנו את חניון הקרוואנים, נסענו לבקר במקום שלשמו הגענו הנה, הר ראשמור. ההר, שאינו גבוה במיוחד, נבחר לשמש כאתר אמריקאי לאומי, בעת בה החליטו לפסל בסלעיו את פרצופיהם של ארבעה נשיאים חשובים אשר עיצבו את פני האומה האמריקאית, כל אחד מהם בגודל של כמה עשרות מטרים. המקום אכן מרשים וניכר שהושקעו כאן המון מחשבה ועבודה. הסיור שלנו במקום כלל תצפית ממרפסת גבוהה המשקיפה על ארבעת הנשיאים ולאחר מכן סיור במסלול היורד למרגלות ההר משם אפשר לראות בצורה טובה יותר את נחיריהם המפוסלים.
עוד באותו היום המשכנו מזרחה כשנקודת העניין הבאה בה עצרנו היא עיירת מערב פרוע ישנה שמשומרת בדיוק כפי שהייתה בימי פריחתה. העיירה נקראת 1880 ובין השאר שימשה אתר לצילומי מספר סצינות מהסרט "רוקד עם זאבים" וחלק נכבד מן התפאורה והתמונות ששימשו כהשראה לסרט מוצג במקום. לאחר שסקרנו את ה"מוזיאון" שקשור בסרט, יצאנו לרחוב ושוטטנו בין מבני העץ העתיקים ששימשו בעבר כחנויות ובתי מגורים. בין שאר המבנים ביקרנו ב"סלון" המקומי שהיה מרכז כל עיירה ובו בר בקומה הראשונה וחדרי מלון בקומה השניה. עוד ראינו את בית הכלא המקומי, הדאר, תחנת כיבוי האש, האורוות, בית הספר ועוד. לגבי חלק מהתמונות למטה, לא אין המדובר בבעיה במצלמה או במחשב, הם באמת צולמו, כחלק מהמשחק, בשחור לבן.
הלאה מזרחה בטרם הגענו לוויסקונסין ששוכנת על אגם מישיגן, עצרנו בעוד שני מקומות. הראשון שבהם, גם הוא נחשב מוקד עלייה לרגל אמריקאי, ארמון התירס במיטשל. מדי שנה נאספים שלוש מאות אלף קלחי תירס בהם מצפים את קירותיו החיצוניים של המבנה המוזר הזה בציורים שמשתנים מדי שנה ובנוסף גם חלק מהחלל הפנימי שלו שמשמש כאולם להופעות בעונת הקיץ. בתמונות למטה למי שלא בטוח, כן, הכל תירסים! המקום השני בו עצרנו בעיקר למנוחה ביום נסיעות ארוך, היה בעיר סו פולס הנקראת על שם המפלים שנמצאים בפארק שבמרכז העיר. לאחר שהסתובבנו מעט בשבילים הפזורים בין המדשאות הרחבות וצפינו במפלים המשכנו בדרכנו לכיוון ויסקונסין, כל זאת לא לפני שעלמה גם דרשה (וגם קיבלה) לגעת במימי הנחל.
מיד לאחר שחצינו את הגבול לויסקונסין שעובר בתוואי נהר המיסיסיפי עצרנו בעיירה לה קרוס בחניון קראוונים שממוקם על אי בנהר. מאחר ולא היה עמוס, קיבלנו מקום חניה ממש על גדת המסיסיפי כשאנו נזכרים בכל סיפורי המסעות על הנהר מן העבר והמפורסם ביותר, זה של תום סויר. גם אנחנו לא עמדנו בפיתוי ולמחרת יצאנו בבוקר לשיט בסירת נהר טיפוסית, כזו עם שני גלגלי ענק מאחור המניעים את הסירה במעלה הזרם. ממעגן הסירות שבלה קרוס יצאנו כאמור במעלה הזרם כשאנו חוצים את אחד הגשרים המסתובבים האחרונים שעוד קיים וכאילו במיוחד לכבודנו לפני שחצינו אותו עברה עליו רכבת ורק לאחר שחיכינו שתעבור הסתובב לו חצי מהגשר על צירו ואנו המשכנו הלאה. במהלך השיט פגשנו גם מעט מחיות הבר שגרות כאן ובהן, צבי מים גדולים וזוג נשרים קרחים (נסו למצוא באחת התמונות). את השיט סיימנו כשהגענו למקום בנהר בו הקימו סכר בו ניתן לשנות את גובה פני המים ועל ידי כך לאפשר לסירות לעבור אותו.
מלה קרוס נותר לנו לחצות את מדינת ויסקונסין בדרך לאגם מישיגן, אך עוד לפני שהגענו אליו והכרזנו באופן רשמי על הגעתנו למזרח ארה"ב, ניתקלנו בדרך בעיירת הנופש ויסקונסין דלס שנחשבת בירת פארקי המים של ארה"ב. מאחר וזמננו לא דחק בנו, החלטנו לבדוק את העניין ונשארנו בעיירה מספר ימים. כדי להכנס לאווירה, בילינו את היום הראשון באתר הקרוואנים שלנו שגם בו הייתה בריכה מוקפת בשעשועי מים שונים ולאחר שלמדנו על האתרים השונים שיש לעיר להציע בחרנו בפארק המים והשעשועים, מאונט אולימפוס. הפארק משלב בתוכו ארבעה מתחמים שונים, שניים מהם פארקי שעשועים עם רכבות הרים רבות ומתקנים אחרים, אחד מהם חיצוני והשני מקורה ושני פארקי מים על פי אותה חלוקה, חיצוני ומקורה. לשמחתנו, למרות שמדובר בסוף שבוע, המקום לא היה עמוס בכלל וכמעט ולא היו תורים. את החלק הראשון של היום הקדשנו לרכבות ההרים והמתקנים השונים כשתמיר עולה על אחת הרכבות הגדולות והמהירות שבו ואפילו יעל מנסה את מזלה על אחת פחות מפחידה. משם המשכנו לעוד מספר מתקנים חלקם באזור המקורה ואז עלינו על בגדי הים ויצאנו לכבוש את מגלשות המים השונות והמגוונות בפארק. בין המגלשות נהננו גם בנהר האבובים שזורם לאיטו ובבריכת הגלים הגדולה. למחרת יצאו יעל והילדים למופע קסמים ואשליות באחד הריזורטים בעיר בו השתתפו גם מספר נמרים. אני שהתכוונתי לכתוב את הבלוג באותו הזמן נשארתי בלובי. עם הבלוג לא היה לי מזל מאחר והאינטרנט לא עבד במקום אבל קיבלתי פיצוי בדמות אירוע בו השתתפו כל המועמדות למלכת היופי של ויסקונסין כשהן עוברות ושבות בין הכניסה לאולם הארועים.
למחרת יצאנו מהעיר לאחר עצירה קצרה לצילומים באטרקציה המדמה את הבית הלבן לאחר אסון טבע שגרם לו להשבר ולהתהפך ולאחר עוד לילה באזור, נכנסו למעדניה כדי לטעום מגבינותיה הידועות של ויסקונסין אשר על שמן נקראים תושבי המדינה צ'יז הדס (ראשי גבינה) ומכאן גם הכובעים שאותם הם חובשים בגאווה גדולה בכל משחקי הספורט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה