החלטתי לייחד פרק נפרד לטרק רוב רוי מכמה סיבות. ראשית, ניו זילנד היא ארץ של טרקים (מסלולי טיול) אשר בכל מקום בה ניתן למצוא מגוון מסלולים בכל דרגות הקושי ובאורכים שונים החל ממסלולים קלים של פחות משעה ועד למסלולים מאתגרים של מספר ימים. הטרק הזה היה מבחינתנו יעד שתוכנן עוד מהבית והיחידי שהכנו את הילדים לקראתו, בין השאר בשל דרגת הקושי שלו ואורכו שהיו קצת מעבר לשאר הטיולים שעשינו. שנית, כפי שכבר ציינתי, את יום הטיול הזה בילינו עם משפחת קרת, גל וטל והילדים החמודים בר ועידן, שהכרנו בוואנקה, מה שגרם לטיול להיות מהנה הרבה יותר והילדים שקצת חששו ממנו נהנו מאד מהחברה ושכחו את קשיי הטיפוס הלא קל.
תחילת המסלול נמצאת כשעה נסיעה מוואנקה בדרך שתחילתה סלולה המקיפה את האגם וחלקה השני היא דרך כורכר בתוך פארק טבע לאומי שנקרא מאונט אספיירינג. כשהגענו לסוף הדרך הסכמנו כולנו כי הנסיעה עצמה מהווה טיול בפני עצמו. זה אולי המקום לציין כי במפת ניו זילנד לא מסומנים כבישים נופיים (למי שאינו מכיר מדובר בפס ירוק לאורך הכביש במפה המציין כי זהו כביש ממנו נשקפים נופים יפים). מהר מאד הבנו שאין סימונים כאלה מאחר וכנראה כל הכבישים הם כאלה, לנו לפחות לא יצא לנסוע בכביש, כולל הדרכים הראשיות, שאינו נופי.
כך ואף יותר מכרגיל הייתה הנסיעה לתחילת המסלול שכאמור בתחילה השקיפה על האגם הגדול והשליו ולאחר מכן עברה בין הרים גבוהים, כשלצד הדרך כמובן, שדות ירוקים זרועים בכבשים, פרות ואיילים, מפלים שוצפים שנופלים מגובה רב ואף מספר קטעים אתגריים לנהיגה בקרוואן הכוללים מעברים בתוך המים, תוך חציית נחלים קטנים.
הנקודות הלבנות הן כבשים
זכות קדימה לכבשים!
אגם מראה בדרך לטרק
לאחר התארגנות קצרה, שכללה את העמסת התיקים עלינו והעמסת עלמה על המנשא, יצאנו לדרך לאורך הנהר בהליכה נינוחה. גשר קטנטן שקרס, הכריח אותנו לחצות את אחד הנחלים שנשפכים לנהר בקפיצות על האבנים והסלעים שבו וגרם לילדים הנאה קטנה כבר בתחילת הטיול.
לאחר כרבע שעה, הגענו לגשר התלוי מעל הנהר שמסמל את תחילת הטיפוס על ההר. עוד קצת התרגשות כשאנו עוברים על הגשר המתנדנד ומתחילים לטפס. מאיה ותמיר מקפידים לא להיות ביחד איתי על הגשר, הם טוענים שאני מנדנד אותו יותר מדי. למעשה הם צודקים, זאת פשוט עלמה שמכריחה אותי לנדנד אותו תוך שהיא נהנית מתחושת התזוזה בגובה (סוג של אקסטרים בשבילה) ומלווה את הנדנוד בצעקות "וווווייייי".
זהו, מתחילים את הטיפוס, תמיר ובר מובילים את ראש הטור ועידן בן הארבע וחצי מקפיד לשמור על הקצב שלהם וביחד הם צועדים בשמחה מבלי להתלונן כלל על הדרך.
מעט לאחר תחילת הטיפוס הגענו לנקודת תצפית על העמק שמתחתינו בו זורם הנהר ואשר מהווה גם את המקום בו אנו נפרדים ממנו לבינתיים ועולים במעלה אחד היובלים הנשפכים אליו. מנוחה קלה להשקיף על הנוף וממשיכים הלאה, לא לפני שעלמה מנצלת את ההזדמנות להשתולל קצת מחוץ למנשא עם כל הילדים האחרים.
מנקודה זו והלאה, המסלול כולו עולה ומטפס למעלה, בתוך צמחיה ירוקה, כשמפעם לפעם אנו פוגשים בזרם מים מרענן, לשטיפת הפנים ואף ללגימה.
כאן המקום לציין, כי המסלול הזה הוא מסלול של הלוך ושוב וכי מטיילים שפגשנו יורדים עודדו אותנו כל הזמן כי המראות מלמעלה שווים את המאמץ. כשהגענו למעלה לבסוף, הסכמנו איתם.
הגענו לרוב רוי, שהינו קרחון המתנשא מעל לנקודת הסיום של המסלול ואשר ממנו נשפכים, איך לא, מפלים גבוהים ושוצפי מים. אנחנו המבוגרים, הסתכלנו סביב, מלאי התפעלות מהנוף ואילו הילדים שמחו בעיקר שהגענו לסוף המסלול (רגע, עוד צריך לחזור אותו בחזרה!) אם כי, לשמחתנו התלהבו גם הם מהמראות מסביב. בנוסף, רדפו אחרי תוכי אלפיני חצוף מסוג קיאה, אשר ניסה להתקרב אלינו, או למעשה לאוכל שלנו.
לאחר שצברנו שוב כוחות, התחלנו בירידה חזרה למטה, שהיא יותר קלה ויותר מהירה, את רוב הדרך למטה העבירה עלמה בשינה על הפורטר (הסבל) האישי שלה והתעוררה מלאת מרץ וחיים לקראת סוף הירידה, אכן דרך טובה להעביר יום טיול מבחינתה.
בסוף הירידה שוב הגשר התלוי, שוב מאיה ותמיר בודקים שהם לא קרובים מדי אלי כדי שלא נעבור יחד על הגשר והליכה קצרה לחניון בו חיכו לנו הקרוואנים.
את הדרך חזרה לוונאקה העברנו שוב בתוך הנופים המדהימים שאנו לא מצליחים לשבוע מהם ומתפעלים ומתרגשים מהם בכל פעם מחדש.
את סיום היום, מאחר ולא ממש התחשק לנו לחזור ולהכין אוכל בעצמנו, חגגנו בפיצריה לבקשת הילדים ולשמחת המבוגרים.
היה זה יום מהנה וגדוש חוויות וארועים. בר ועידן, תמיר מאד נהנה לטייל איתכם ולבלות איתכם ועלמה לא מפסיקה לקרוא לכם שתבואו לשחק איתה וכמובן שגם מאיה מאד נהנתה, בין השאר מאחר ובזכותכם, תמיר ועלמה פחות הציקו לה.
כל הכבוד לכל הילדים, לבר ולתמיר שהובילו אותנו במסלול ולעידן החמוד שהלך את כולו כל כך יפה. תודה גם לטל ולגל, שהיו לנו לחברה מקסימה ביום הטיול הזה ולשמחתנו גם במפגשים שלנו בהמשך.
בפעם הבאה, נספר לכם על סוף טיולנו באי הדרומי ממנו אנו נפרדים בעצב בקרוב.
מתגעגעים לכולם,
המשפחה השמחה.
מקסים. ניו זילנד היא המדינה הכי יפה בעולם מבחינת טבע. אין במפת ארץ ישראל מקום אחד שיכול להשתוות ליופי הפראי והירוק הזה.
השבמחקתודה על המחמאות. איננו מכירים כנראה אך אנו מאחלים לך לחוות את החוויה המדהימה הזו. אין ספק שבשבילנו היה זה חלום שהתגשם!
השבמחק