דרכנו לאורך החוף הביאה אותנו שוב לסידני והפעם הובטח לנו מזג אויר טוב בהרבה, מה שאומר שלא אמור לרדת גשם בימים הקרובים כך שנוכל לטייל בסידני וסביבתה שלא כמו בפעם הקודמת. לקחי העבר לימדו אותנו שלא כדאי להכנס עם הקרוואן לערים גדולות כשמדובר בימי טיול ועל כן החננו את הקרוואן בכפר האולימפי בו התקיימה האולימפיאדה של סידני ומשם נסענו לעיר ברכבת. התמקמנו במרכז התיירותי של העיר, דהיינו, המפרץ המפורסם של העיר ויצאנו לשיט של מספר שעות סביב האתרים המפורסמים ביותר של סידני, בית האופרה כמובן והגשר המחבר את שני חלקיה מעל המפרץ ועוד כמה מקומות אולי פחות ידועים אבל לא פחות מעניינים. בשמחה ובששון הצטרפנו למליוני האנשים שכבר צילמו את המבנה המצולם ביותר בעולם, הלא הוא בית האופרה של סידני, מכל כיוון אפשרי, עם ובלי הגשר, איתנו ובלעדנו ובקיצור כנראה שכמו כולם נסחפנו קצת...
מקומות נוספים על פניהם חלפנו במהלך השיט צולמו גם הם, אם כי בכמות מועטה יותר. בינהם ניתן למנות גם את הגשר מעל המפרץ, את המבצר ששוכן לו בלב ים בכניסה לנמל ותצפיות על קו הרקיע של סידני ועל המפרצונים הרבים מסביב.
באחד מהם גם ירדנו מהסירה לסיור רגלי שכלל ארוחת צהריים באחת המסעדות המפורסמות לפיש אנד צ'יפס, יעל ואני היינו אחראים על הקטע של הפיש והילדים התמקדו בצ'יפס. עליה קלה במעלה הגבעה שמעל אותו מפרצון הביאה אותנו לתצפית על צידו השני של המפרץ מכיוון האוקיינוס שם מתנשאים להם צוקים ענקיים.
בערב, עייפים אך מרוצים חזרנו לקרוואן והתקדמנו מעט ליעדנו ביום הטיול שלמחרת, ההרים הכחולים. כזכור, נסיוננו הקודם לטייל באזור ההררי הזה היה כושל למדי, אז הראות שאפה לאפס וגשם טורדני שאינו פוסק לא עזר להעלות את החשק שלנו לטייל. הפעם כאמור זכינו למזג אויר מושלם כשהראות נהדרת ואפילו פיסת ענן לא נראית באופק. לאחר טיפוס במעלה ההר (עם הקרוואן, לא ברגל!) הגענו לתחילת הכביש הנופי המשקיף על אזור ההרים הכחולים, ששמם ניתן להם לאחר שהיה נדמה למישהו שבערפילים שמכסים מדי פעם את האזור הם נצבעים בצבע כחול. אנחנו ראינו בעיקר ירוק בעיינים, אבל כשניסינו לדמיין ממש בחוזקה יכולנו לראות שהירוק הוא בעצם סוג של גוון כחול. התצפית הראשונה בה עצרנו הובילה אותנו בשביל המשקיף לנוף הכללי של האזור ולמפל גבוה הנופל מראש ההר עליו עמדנו לתחתית העמק.
ראשית שלושת האחיות ושלושת האחים לבית לביא:
זו שמציצה לא הצטרפה למשפחה, היא רק התגנבה לתמונה!
את המשך הדרך למלבורן החלטנו לעשות בצורה קצת שונה מהדרך בה הגענו ולנסוע דרך קנברה ובכך לתת קצת כבוד לעיר הבירה של אוסטרליה שנבנתה במיוחד לשם כך באמצע שום מקום רק מפני שהיא בין מלבורן לסידני שרבו בעבר על הבכורה.
מאחר וכאמור העיר נבנתה במיוחד לצורך קיומה כעיר בירה, היא בנויה ברחובות סימטריים ובצורות מסוגננות כשכל מבנה ומבנה בה וכל תצפית ממקום אחד למישנהו תוכנן מראש בקפידה. מרכז העיר, שהוא החלק המעניין יותר שלה, כולל את מבני הממשל ואת האגם בו נבנתה מזרקת מים ענקית על שם קפטן קוק. לקנברה הגענו בשעות הבוקר המאוחרות והיא קיבלה אותנו כשהיא מכוסה ערפל כבד ומזרקת המים המפורסמת אינה פועלת. עם זאת, ובהתחשב בכך שהסתיו הגיע לאוסטרליה, זכינו לראות את שדרת העצים לאורך האגם כשהיא צבועה באדום בוהק של עלי השלכת שטרם נשרו מהעצים. מאחר וכבר הגענו למקום עשינו את סיבוב החובה בעיר הכולל את גבעת הקפיטול של אוסטרליה ותצפית על האגם השומם ודי מהר החלטנו לנצל את היום הסגרירי הזה להתארגנות וקניות לימים הקרובים לפני החזרת הקרוואן במלבורן. כשיצאנו מהסופרמרקט נראה כאילו הגענו למקום חדש, השמש זרחה, הערפילים התפזרו ומצב רוחנו המשופר שכנע אותנו לעשות סיבוב נוסף במרכז העיר ובאגם, אז גם מזרקת המים האדירה לא איכזבה.
קצת עצובים, קצת מתרגשים אך בעיקר ויש לאמר כרגיל, שמחים, עלמה, תמיר, מאיה, יעל ורון.
איזה בלוג מקסים של משפחה נהדרת. אני שואבת מכם תקווה שגם משפחתי ואני נצא יום אחד לטיול עולמי שכזה בטריילר. מקווה שהתחזית שלי טומנת לי מאורע דומה.
השבמחק