אחרי טיסת לילה ללא יותר מדי שינה בשעה שש בבוקר שעון מקומי, נחתנו בעיר נאדי שבאיי פיג'י. שדה תעופה מעט מיושן ותורים ארוכים בבדיקת הדרכונים לא עזרו למצב רוחנו שהושפע מהעייפות, אבל אט אט החל החיוך לעלות על פנינו, חיוך שלא יירד במשך כל שהותנו בפיג'י. את החיוך הראשוני העלתה להקה מקומית בחולצות צבעוניות בשדה התעופה שקיבלה את פנינו בשירים קצביים ובמוסיקה שכולה אומרת נופש בגן עדן וכמובן הכל עם חיוך על הפנים גם בשעה מוקדמת זו של הבוקר. את השירה ליוו צעקות "בולה", שזוהי הברכה המקומית לכל אירוע, אותן אנו עוד נשמע פעמים רבות במהלך השהות שלנו בפיג'י. את היומיים הראשונים שלנו בפיג'י החלטנו לעשות בעיירה קרובה לנאדי ולנצל אותם בעיקר להתאוששות והתארגנות מחודשת לאחר הטיול באוסטרליה. כשהגענו למלון הדירות, או יותר נכון, הווילות, גילינו שאנו האורחים היחידים כך, שקיבלנו וילה קרובה לבריכה שהייתה פחות או יותר פרטית בשבילנו כשמדי פעם מצטרפות בנות המשפחה שמנהלת את המקום. הוילה הגדולה והמפנקת שירתה אותנו בדיוק כפי שהיינו צריכים באותם הימים, שינה טובה, כביסות, רביצה בבריכה וטיול קצר שלי ושל מאיה לשווקים של נאדי, שם הצטיידנו במיטב פירות העונה ומאיה אף בקעקוע זמני על היד שמצויר מחומר המופק מעלים מיוחדים.
את שהותנו על האי המרכזי של פיג'י החלטנו לנצל גם לטובת ביקור בכפר פיג'יאני מסורתי ומה יותר טוב מאשר לשלב את הביקור בכפר עם שיט בג'ט בואט על הנהר? השכם בבוקר התייצב נהג עם רכב מסחרי גדול ולקח אותנו מרחק שעת נסיעה מנאדי לנהר סיגטוקה ולאחר שנסענו מעט בצמוד אליו, ירדנו מהרכב ועלינו על סירת המנוע המהירה שלקחה אותנו עד לכפר הממוקם על גדות הנהר. במהלך השיט לאורך הנהר הצלחנו להציץ קצת לחיים של הכפריים שחיים על גדותיו כשחלפנו על פני מספר כפרים וראינו את המקומיים כשהם חוצים באמצעות סוסים את הנהר הרחב או יוצאים לדיג. יותר מאוחר הבנו שמאחר ואין גשרים מעל הנהר, הקשר היחידי בין הכפרים משני צידי הנהר נעשה באמצעות מעבר על גבי סוסים ולעיתים אף בשחייה. הופתענו אף לגלות שלעיתים הילדים חוצים מדי יום את הנהר הלוך ושוב על מנת להגיע לבית הספר הסמוך.
כשהגענו לכפר כבר חיכנו לנו מרבית חברי השבט בחוץ בקריאות "בולה" ובחיוך רחב והזמינו אותנו להיכנס לכפר אל בית המפגש כשהם מלווים אותנו, מבוגרים וילדים כשאנו צועדים במעלה השביל בין בתי הכפר. אחד הילדים המקומיים שם עין על עלמה ולאחר גישושים קצרים מצאנו את שניהם צועדים יד ביד כשהם נפרדים רק בכניסה לבית המפגש. לאחר הסברים קצרים על כללי ההתנהגות בכפר ובמיוחד בנוכחותו של הצ'יפ חלצנו את נעלינו והתיישבנו על המחצלות במבנה המרכזי של הכפר שם נהוג לערוך את כל הטקסים, הישיבות, המפגשים וקבלת האורחים של הכפר. שם גם חיכו לנו כל חברי השבט שגרים בכפר ובראשם הכומר, שמשמש גם כדוברו של הצ'יפ וכמובן הצ'יפ בכבודו ובעצמו. לאחר ברכות קצרות מצד הדובר העניק זקן האורחים את המתנה הקבועה לצ'יפ, שורש עץ הקאווה המקומי. מיד לאחר מכן התחיל טקס הכנת הקאווה, שהינו המשקה הלאומי של הפיג'יאנים. את המשקה מכינים על ידי טחינת שורש הקאווה ולאחר שהוא נטחן עד דק, שמים אותו בתוך בד מעל כלי גדול ושופכים מעליו מים ממעיין סמוך כך שהמים סופגים מהשורש את הטעמים ונסחטים מהבד לתוך הכלי. המשקה אמנם אינו אלכוהולי אבל גורם לתחושה "טובה" לאחר כמה מנות מה שמגביר את השמחה במחנה. לאחר שמכובדי הכפר וזקן האורחים זוכים לטעום מהמשקה, מוזמנים כל השאר ללגימה כשהוא מחולק לכולם בתוך כוסות העשויות מחצאי קוקוסים. לאחר שיעל והילדים ויתרו על התענוג, שתיתי אני מנת קאווה בליווי מחיאות כפיים המעידות על תודתי ומחיאות כפיים נגדיות מצד הקהל שבגדול מביעות "כל הכבוד" לזה ששתה.
לאחר טקס הקאווה עברנו לחדר העליון במבנה שם קיבלנו הסברים מאחת מנשות השבט על חיי השבט בכפר בעבר והיום, למשל שהצ'יפ רשאי לשאת כמה נשים שהוא רוצה לפי בחירתו, בעוד שאר חברי השבט ערכו לנו ארוחה שהוכנה במקום וכללה מאכלים מקומיים. למרבה ההפתעה, למרות התנאים הבסיסיים, הארוחה הייתה מגוונת וטעימה וכולנו נהננו מאד. טקס הקאווה והארוחה, כך הסתבר, היו רק ההכנה לחגיגה האמיתית שציפתה לנו. מיד בתום הארוחה נשלפו מספר גיטרות וכלי תיפוף והחלה חגיגת שירים וריקודים כשחברי הכפר אינם מוכנים לקבל "לא" כתשובה להזמנה להצטרף אליהם לריקודים וכך מצאנו את עצמנו רוקדים ומשתוללים לצלילי שירים שמחים כשלכל אורח נצמד בן זוג מקומי. כדי שניכנס עוד יותר לאווירה חילקו לנו שרשראות מפרחים וצבעו את לחיינו באבקה לבנה שמסמלים את שמחתם של המקומיים על כך שבאנו לבקר אותם.
מרוצים ועייפים אך שוב, עם חיוך גדול על הפנים, נפרדנו מידידינו החדשים ועלינו שוב על הסירות בדרך חזרה כשהפעם שולבו בדרך מספר "אפקטים" נוסח ניו זילנד כשהנהג עשה לנו מספר סיבובים של שלוש מאות שישים מעלות עם הסירה תוך שאנו נרטבים ממי הנהר ושואגים קריאות הידד.
עברו רק מספר ימים בפיג'י והאיים והריזורטים עוד לפנינו אבל כאמור, החיוך שולט בפנים של המשפחה השמחה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה