בדרך לארה"ב מפיג'י חווינו את אחת החוויות המוזרות ביותר שאפשר כנראה לחוות, חזרנו אחורה בזמן ולמעשה חיינו את אותו היום פעמיים! ההסבר פשוט... את פיג'י עזבנו בטיסת לילה ומעט לאחר ההמראה חצינו את קו התאריך כך שלמעשה התחלנו את אותו היום שבדיוק סיימנו מחדש וכך למעשה "הרווחנו" עוד יום בסגנון הסיפור "סביב העולם בשמונים יום" (למי שעוד זוכר את הספר). קו חשוב נוסף שחצינו באותה הטיסה הוא קו המשווה, שעבורנו אומר חזרה לקיץ, לאחר שבחצי הדרומי של הכדור שבו טיילנו עד עתה מתחיל לו אט אט החורף.
מאחר ותכננו להישאר כשבוע באזור לוס אנג'לס ולהקדישו גם לביקור סוזי ומשפחת טויבס האמריקאית, דחינו את חזרתנו לקרוואן ללאס וגאס לשם נגיע לאחר מכן. מספר פגישות משפחתיות מצפות לנו כאן, האחת כאמור, לפגוש את סוזי, דודתה של יעל ורוג'ר , ואת בני דודה ומשפחותיהם, גיא, ג'ודי, מקס וג'ק שמתכננים טיול לישראל ביחד עם סוזי בקרוב, וג'ואי, לורן, אדם וג'ונה שלבטח יתכננו טיול דומה בקרוב. השניה, עם בן דודה נוסף של יעל, גיל ופגישה נוספת לה אנו והילדים מחכים כבר מזמן, עם סבא ברוך שמצטרף אלינו בחודש הקרוב לטיול.
עייפים מהחזרה בזמן, אספנו את הרכב שילווה אותנו בימים הקרובים,שברולט סבאורבן שחורה שהצדיק את האימרה שבארה"ב יש את הכל בגדול! כבר בכניסה לרכב הרגשתי את השינוי, נכנסים אליו מהצד הנכון! לא רק זה, הוא גם אוטומטי ונוהגים כאן לא הפוך. אך השמחה לא הייתה שלמה, די מהר הבנו שהטיול בארה"ב יהיה שיעור חשבון אחד ארוך ומתמשך, כשנצטרך לתרגם כל הזמן את המיילים לק"מ ולחשב אינצ'ים, פיטים, גלונים, מעלות בפרנהייט, ליברות, פאונדים ועוד שאר ירקות.
כאמור עייפים, נסענו ישירות לביתה של סוזי (שתגיע רק למחרת) ולשמחתנו קיבל אותנו שם ג'ו עם אדם וג'ונה בשמחה רבה וארוחה ממסעדה סינית. לאחר הפגישה המרגשת והארוחה התפננו להתארגן בבית ומאוחר יותר פגשנו גם את רוג'ר.
ביום המחרת, פגשנו את סוזי בבוקר ומיד לאחר מכן הגיעו שאר בני המשפחה, העברנו חוויות, הכרנו את בני המשפחה החדשים שנוספו מאז ביקורנו האחרון לפני עשר שנים ומאחר והיה זה יום ראשון יצאנו כולנו לפארק סמוך ומאחר והיה רב מוחלט לבנים התפתח משחק כדורגל קצר. לאחר שהתעייפנו חזרנו לארוחת בר בי קיו שכמיטב המסורת האמריקאית כללה המבורגרים, כל זאת בזמן שהילדים ובראשם עלמה משחקים פינג פונג בחצר. עייפים אך מאד מרוצים ונרגשים מהמפגש המשפחתי והחיבור שנוצר, נפרדנו לשלום תוך שאנו קובעים לארוחת ערב נוספת בסוף השבוע לפני שנעזוב את אזור לוס אנג'לס.
בין מפגש משפחתי אחד למשנהו הלכנו לישון, לא לפני שכיוונו את השעון המעורר שישכים אותנו, הרי סבא ברוך מגיע למחרת בבוקר. בחמש וחצי בבוקר התעוררתי וכפי שהבטחתי למאיה ותמיר הערתי אותם במקרה וירצו לבוא לשדה התעופה. הילדים קפצו כמו פנתרים מהמיטה, התארגנו והצטיידו בשלט: "ברוך הבא סבא ברוך" וכך נסענו בשעות הבוקר המוקדמות לשדה לפגוש אותו. כשהגענו לשדה התעופה, תמיר כהרגלו הסתכל לשמים וברגע שראה מטוס הפנה את תשומת ליבנו: "תיראו, מטוס ממריא ממש מעלינו!" כמובן שהתסכלנו ולמרבה השמחה היה זה מטוס שנוחת ועליו מגן דוד כחול, היה זה המטוס של אלעל עם סבא בתוכו שבדיוק נחת! שמחים מיהרנו לאולם קבלת הפנים, שם לאחר המתנה קצרה, הופיע בין שאר הנוסעים סבא ברוך הנרגש.
לאחר המפגש וקצת עידכונים מהירים בסגנון "ילדים כמה גדלתם" נסענו לסוזי שם לאחר שלא ממש התאפקנו הערנו את עלמה ויעל. לשמחתנו וגם להפתעתנו עלמה ניגשה בטבעיות לסבא, חיבקה אותו ולא עזבה אותו דקות ארוכות. לאחר שביררנו שהוא לא עייף (או לפחות הוא לא ידע שהוא עייף) החלטנו להתחיל את הטיול בלוס אנג'לס עוד באותו היום ואין מקום מתאים לזה מאולפני יוניברסל. הצעידה מהחניון לכניסה ובה הסמל המפורסם של האולפנים בדמות כדור הארץ שמסתובב לו בתוך מזרקה, זורקת אותך ישר לתוך כל הדימויים של אמריקה, הכל בגדול, מואר ונרעש ישירות לשטיח האדום המוביל למתחם האולפנים. הפארק ביונברסל כולל מתקני שעשועים לקטנים ולגדולים, בהם שיט על גבי סירה שמסתיים בנפילה לא קטנה למים שאותו עשינו סבא, יעל ואני וסיור בן כשעה המספק טעימות מאפקטים מדהימים שרואים בסרטים. השיא מבחינת הילדים היה המפגש בגודל טבעי עם שרק. העייפות הכריעה את כולנו די מהר, ולאחר שראינו ויותר נכון חווינו את האטרקציות המרכזיות, נסענו למוטל סמוך שהוזמן מראש.
לאחר שנת לילה שמילאה קצת את המצברים שלנו יצאנו מלוס אנג'לס צפונה על גבי כביש מספר 1 המפורסם, הלא הוא הכביש המתפתל לאורך האוקיינוס. אל הכביש נכנסנו בסנטה מוניקה שם עצרנו לטיול קצר בחוף הים, הילדים נהנו ממתקני השעשועים שהיו פזורים בחוף ואנחנו נהנו מהם ומהחוף היפה.
נסיעה קצרה על הכביש והוא החל מתפתל על צוקים המשקיפים מלמעלה על גלי האוקיינוס המתנפצים. אימצנו המלצה שקיבלנו ועצרנו לתצפית בגינה ובה רחבת דשא גדולה והמוני סנאים שמחפשים אוכל, ביציאה ממליבו. גם כאן התרוצצנו בדשא, במתקנים ובמרדף אחרי סנאים, כל זאת אל מול נופי האוקיינוס שנפרסו מתחתינו.
עוד כמה רגעים ויצאנו שוב לדרך, ממשיכים לספוג את כל מה שאפשר מהדרך ומהאוקיינוס, כשפנינו מועדות לעיירה בשם סולוונג אותה אנו כמובן זוכרים מטיולנו הקודם באיזור. זוהי עיירה לא גדולה, שלווה ונעימה שהוקמה על ידי דנים (מדנמרק) שהיגרו לפני עשרות רבות של שנים לאזור והקימו את העיירה בדיוק כפי שהיו רגילים בבית רק עם מזג אוויר שונה מעט. הרחוב הראשי בעיירה אכן מזכיר עיירות ארופאיות יותר מאשר אמריקאיות, הצבע השולט הוא אדום, טחנות רוח מעטרות את העיירה ואפילו המלצרית במסעדה היתה לבושה ונראית כאילו לקוחה מפאב ויקינגי קדום. בעיירה חנות ממתקים מפורסמת ומאחר ולא יכולנו להתאפק נכנסו והצטיידנו בכל מיני מתוקים לדרך, בעל המקום שהוא דני במקור ואמריקאי בסגנון, התגלה כציוני שלא היה מבייש אף ישראלי.
את הדרך חזרה עשינו כשאנו נהנים שוב מאותם הנופים כשהפעם עצרנו למנוחה קצרה ושאיפת ריח האוקיינוס בסנטה ברברה, עטורת הכוכבים שאותם כמובן לא ראינו.
את היומיים הבאים הקדשנו לשני פארקי שעשועים מהידועים באזור, שניהם דרומית ללוס אנג'לס כך שגם את הלילות הבאים העברנו בדירה נחמדה באזור. ביום הראשון נסענו לדיסנילנד, עולם הפנטזיות לילדים בו גם המבוגרים לא נשארים אדישים. גם המוני האנשים והתורים בכל מקום לא מצליחים לפגום בהנאה ובהתרגשות מהמפגש עם מיקי מאוס, דונלד דק וחבריהם מבית היוצר של וולט דיסני. כמובן שעלינו על מתקנים מכל הסוגים, יש לאמר שהפארק מותאם לילדים וכך גם רוב המתקנים בו וכבונוס עם רדת החשיכה צפינו במופע הזיקוקים הענק ממש מעל הטירה המוכרת מכל סרטי דיסני.
את היום הבא הקדשנו לעולם הים בסן דייגו, מרחק כשעתיים נסיעה. ההתרגשות הייתה גדולה והורגשה בעיקר אצל תמיר שציפה לפגוש את שאמו הלוויתן הקטלן וחבריו ממרחק נגיעה. בתוך הפארק עברנו ממופע אחד לשני כשעוד לא הספקנו להירגע ממופע אריות הים וכבר חבורת דולפינים קיפצו בבריכה לפנינו במופע מדהים אחר. בנוסף כמובן נהננו מאד ממופע הלוויתנים ולקינוח צפינו במופע אקרובטיקה מעלף במרכזו של מפרצון בתוך הים כשבמרכזו ספינת פירטים ממנה קופצים, מתגלגלים ועפים באוויר חבורות פיראטים הנלחמים זו בזו. בין לבין סיירנו באקווריומים הגדולים שבפארק וצפינו בכרישים, לוויתני בלוגה לבנים, פינגווינים, פילי ים, דובי קוטב ועוד ועוד ועוד... לסיום קינחנו סבא, תמיר, מאיה ואני בשיט אבובים סוער שכלל להפתעתנו מעבר בתוך(!) מפל מים גדול כך שיצאנו ממנו רטובים, איך לאמר, עד התחתונים! ביציאה מהמתקן גילנו תור ארוך שהוביל לתא שניתן להכנס אליו תמורת חמישה דולר והוא פועל בדיוק כמו מייבש כביסה רק שהכביסה הייתה עדיין עלינו. נכנסנו, לא ממש התייבשנו אבל נהננו מעט מהעניין ומהחום בתא לאחר שקפאנו רטובים בתור אליו.
את הימים הבאים העברנו בלוס אנג'לס. מאחר וחזרנו אליה ביום שישי נסענו למרכז החנויות והמסעדות ה"ישראלי" ברחוב פיקו והצטיידנו בכל טוב תוצרת כחול לבן להמשך הטיול, בין השאר קנינו מרק עוף ושקדי מרק, חטיפים כמו במבה וביסלי ושאר טעמים מוכרים וידועים. בנוסף, נכנסו למאפיה בה מכינים חלות ופיתות לקראת שבת. בשעות אחה"צ נסענו לסוזי לארוחת ערב שבת משפחתית, אשר לצערנו גיא, ג'ודי ומקס לא יכלו להגיע אליה מאחר והייתה למקס הופעה באותו הערב. החברה הנעימה והאוכל הטעים גרמו לזמן לעוף מהר. תמיר שיחק ללא הפסקה עם אדם וג'ק כשגם ג'ונה ועלמה מצטרפים לחגיגה בעוד שאנחנו השלמנו עוד קצת חוויות וסיפורים. כשנהיה כבר מאוחר ולפני שצריך כבר היה ללכת, נהנו ג'ונה ועלמה מאמבטיה משותפת לאחר שעלמה לא ויתרה והתעקשה לעשות "לבריאותי" (ככה היא קוראת למקלחת) ביחד איתו. כמובן שגם ניצלנו את ההזדמנות לתמונה משפחתית גדולה.
יום נוסף בלוס אנג'לס ניצלנו לטובת התחככות ב"אבק הכוכבים" תחת "אור הזרקורים" בהוליווד. את היום התחלנו בתצפית על השלט המפורסם המתנוסס מעל הוליווד ממתחם מצפה הכוכבים בפארק גריפית, כך שלאחר שצילמנו והצטלמנו עם השלט ברקע גם עשינו סיבוב במצפה וראינו את הטלסקופ הענק שבמקום. כמובן שלא הסתפקנו רק בתצפית מלמעלה ועל כן ירדנו לשדרת הכוכבים המפורסמת, שם על המדרכה פזורים כוכבים ועליהם שמות של שחקנים מפורסמים, אנשי קולנוע ואנשי בידור אחרים. עוד ראינו את האולם בו מתקיימים טכסי האוסקר וביקרנו ברחבת התאטרון הסיני המפורסם של הוליווד אשר ברחבת הכניסה שלו מוטבעים בבטון תביעות רגליים וידיים של כוכבים ומפורסמים עוד מהשנים הראשונות של המאה הקודמת. מול התאטרון נערכות גם מסיבות לקראת יציאת סרטים חדשים ואנו זכינו לראות את התפאורה שהוכנה על פני רחוב שלם לקראת יציאת הסרט "מכוניות 2". ברחוב ההומה בסופי שבוע מסתובבים גם דמויות מחופשות מכל מיני סרטים מוכרים וכמובן שגם איתם הצטלמנו.
את הערב האחרון בלוס אנג'לס הקדשנו למפגש משפחתי נוסף כשיצאנו לקפה עם גיל, בן דודתה של יעל שחי בלוס אנג'לס, מאחר ולא מצאנו בית קפה באזור, ישבנו כמיטב המסורת האמריקאית לקפה במק דונלד, עלמה שהצטרפה אלינו ומאד נהנתה מהמשחקיה במקום עוד המשיכה ימים רבים לאחר מכן לדרוש ולהפגש עם גיל "חדש" (בשונה מהגילים אותם היא מכירה בארץ) מאחר וחשבה שזה יביא אותה שוב למקדונלד.
למחרת בבוקר ולפני שיצאנו לעיר האורות של ארה"ב, הלא היא לס וגאס, נפגשנו עם סוזי וג'ודי בבית הקברות, הר סיני, שם קבור יגאל ז"ל, דודה של יעל. באותו היום צוין בארה"ב יום האב וכנהוג במשפחת טויבס הולכים לבקר אותו באותו היום עם עוגת דניש גבינה אותה הוא אהב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה