לאס וגאס, גם כשמבינים שצלצול הכסף המשכר הוא של זה שכרגע הפסדת בקזינו קשה להפסיק להתלהב ממגוון הקיטש הענק שיש לעיר הזאת להציע. לאחר נסיעה של כארבע שעות מלוס אנג'לס (כולל עצירה במתחם אאוטלט לקניות) שסופן נסיעה במדבר של נבדה, פתאום מתגלה לה, פרושה לפנינו, לס וגאס כשבמרכזה, בסטריפ שהוא הרחוב הראשי שלה, כמות מלונות גדולה מדי מכדי לספור. נסיעה נוספת של עוד כמה דקות ואנו במרכזו של הסטריפ כשמסביבנו המלונות העצומים כשכל אחד מהם בנוי ומתוכנן סביב נושא אחר. לאחר שקיבלנו מספר המלצות החלטנו לישון במלון "ונציה" שכשמו מעוצב בדומה לעיר המפורסמת באיטליה סביב תעלות מים ובהם משייטות להן גונדולות וגונדוליירים ששרים סרנדות לשטים, לעוברים ולשבים. פנים המלון מעוצב בצורת סמטאות ונציאניות כשהתקרה מדמה שמים ועננים. היה זה המשך ישיר לפעם הקודמת בה בקרנו בוגאס, אז לנו במלון "פריס". בערב הראשון כשהגענו, הסתובבנו במלון להתרשמות ראשונה מהאווירה והמקום וכמובן גם מהחדרים המפנקים. לאחר מכן, ניצלנו את שהותו של סבא ברוך איתנו ל"בייביסיטר" ויעל ואני עברנו להתרשם מהקזינו שבמלון. נכון, הסכום שלקחנו עימנו בקזינו יכול להחשב כמגוחך יחסית למקובל בוגאס, אבל לאחר כמה שעות ומזל של מתחילים, שבנו לחדר שמחים ומאושרים עם רווחים של כמאה דולרים. לכל המשתתפים בשמחתנו, אקדים ואומר שעוד הרבה לפני שעזבנו את וגאס, הוחזרו הרווחים האלה לקזינו.
ביום השני, עת אני החזרתי את ה"סאבאורבן" השכורה, מצד אחד בצער רב לאחר שמאד נהננו ממנה ומצד שני בשמחה, הרי בקצה לאס וגאס מחכה לנו הקרוואן החדש שלנו, נהנו השאר מהבריכות הצוננות שבמלון שמהוות מפלט מחום המדבר הכבד של לאס וגאס. לאחר מכן, הצטרפתי גם אני אליהם בשמחה ובששון למים הקרירים.
מלבד הקזינו, שמתוכנן עד הפרט האחרון לחלוב כסף מהמהמרים, לוגאס יש עוד המון אטרקציות להציע. אחת מהן, הם המופעים של סירק דה סוליי (קרקס השמש) בהם נדמה כאילו אין גבול ליכולות הפיזיות של האדם, או יותר נכון, של המשתתפים בהם (בסגנון: "אל תנסו את זה בבית"). מאיה ויעל בחרו את המופע "מיסטיר" המתאים ביותר לילדים ויצאו לערב בנות (מה עם עלמה?) לחזות במופע בו האנשים בעיקר מתעופפים באוויר, קופצים בגבהים וכאמור מוכיחים שהגבול האנושי הוא מעבר לגבול. בזמן הזה הסתובבנו אנחנו במלון ומחוצה לו, צופים בגונדולות, מטפסים על גשרים ומגלים כי מעבר לכל פינה חבויה לה עוד "פיסה" מונציה. לקראת סיום המופע, התמקמנו לנו בסמוך למזרקה באמצע הפיאצה כשרק אורות הניאון הרבים ברחוב מזכירים לנו שאנחנו בעצם לא באיטליה אלא בעיר האורות של ארה"ב. מיותר לציין, או שבעצם לא, שאת הערב סיימנו, המבוגרים כמובן, בקזינו, סופגים אווירה, נהנים ממשקאות חינם ומקבלים כמובן מאליו שסכומם הכסף שהקצנו לאותו הערב, הולך ומדלל על שולחנות הקזינו.
את היום הבא הקדשנו למסע דילוגים בין המלונות היותר ידועים בלאס וגאס, אך גם היותר קרובים למלון שלנו ובעצם בין האטרקציות המרכזיות שיש לכל אחד מהמלונות להציע. מאחר וכל מלון בנוי סביב קונספט אחר, מגוון האפשרויות ענק. את המסלול התחלנו במלון מיראז' המתפאר במספר טיגריסים לבנים נדירים וכשהלכנו לצפות בהם גילינו כי במתחם גם בריכת דולפינים גדולה. מהמיראז' המשכנו דרך הבלאג'יו (שאליו עוד נחזור בערב) ל"ניו יורק, ניו יורק", מלון הבנוי בדמות מבנים מפורסמים מהעיר ניו יורק. המסע המרתק ביותר סביב בית המלון הזה מתנהל ברכבת הרים המקיפה אותו וגם נוסעת בתוך המלון. למרות שלא היו לי פרטנרים לנסיעה, לא ויתרתי וקפצתי על הרכבת לנסיעה די מטורפת. בזמן שעליתי, ירדתי והתהפכתי ברחבי ניו יורק, מצאו להם הילדים מעין "קזינו" מיוחד לילדים בו כל מיני משחקים שבהם ניתן להרוויח "קופונים" ולממשם לאחר מכן למתנות בהתאם לכמות אותה הם הרוויחו. לאחר שגם הילדים טעמו את טעם ההימורים (ויש לומר אהבו אותו מאד) עברנו למלון נוסף, ה"אקסקליבר" הבנוי בצורת טירת אבירים. במלון זה צפינו תמיר, מאיה ואני בסרט בארבע ממדים, שזה כמו תלת מימד רק שבנוסף, משפריצים עליך מים, מזיזים אותך בכיסא, מפריחים לאוויר ריחות שונים ובועות סבון וכדומה. הסרט שנבחר ברוב קולות היה הסרט על בוב ספוג. את סיור המלונות היומי שלנו סיימנו במלון אם. ג'י. אם, על שם חברת ההפקות שסמלה הוא האריה השואג ומה טבעי יותר מאשר לגדל בתוך המלון, חבורת אריות? צפינו באריות המנומנים וחשנו גם אנחנו כמוהם, קצת עייפים מהמסע הארוך ועל כן, מרוצים ומלאי חוויות חזרנו למנוחה קלה במלון לקראת סיבוב נוסף בערב. את הערב הקדשנו לצפיה במופע המזרקות המרקדות במלון הבלג'יו. בריכה ענקית למרגלות המלון הענק ובה עשרות, אם לא מאות מזרקות שמדי כרבע שעה פוצחות בהופעה מרהיבה של "שפריצים" בהתאם למוזיקה המתנגנת ברקע. כל כך הוקסמנו מהמופע המיוחד עד שהחלטנו להמתין ולצפות באחד נוסף. העייפות שהכריעה את הילדים לאחר היום העמוס הזה והרצון שלנו לספוג עוד קצת מאווירת הקזינו החזירו אותנו למלון.
למחרת בבוקר הגיע הרגע לו חיכינו כבר יותר מחודש, לאחר געגועים ולמרות החדרים המפנקים של המלון, יצאתי להביא את הבית החדש שלנו לארבעה החודשים הקרובים. הקרוואן ה"אמריקאי" שונה מאחיו ה"אוסטרלי - ניו זילנדי". ראשית, הוא יותר גדול בבסיסו ומעבר לכך, בצדו, ישנו חלק שכשעוצרים, ניתן להחליקו החוצה ובכך להגדיל את המקום בקרוואן. נסיוננו לימד אותנו שכל סנטימטר (או בעצם אינץ') בקרוואן חשוב ועל כן שמחנו על התוספת הזו, מה גם שבתחילת הטיול איתו אנחנו שישה אנשים. בנוסף, המטבח מאובזר יותר ויש לנו תנור חדש וגם המקרר גדול יותר, אמריקה!
דבר ראשון שיש לעשות בקרוואן לאחר שהעמסנו את המזוודות, זה הצטיידות ולכן קפצנו לוולמארט הקרוב ומילאנו אותו בכל טוב.
חציית ארה"ב בקרוואן מחוף אל חוף מתחילה באופן רשמי וכיעד ראשון נבחר אגם "מיד" הסמוך לוגאס שנוצר לאחר בניית אחד הסכרים הגדולים והמפורסמים בעולם, סכר הובר על נהר הקולורדו. כבר למדנו שבארה"ב הרוב סובב סביב סרטים ולמרבית האתרים יש את הסרט בו הם כיכבו והחלטתי מדי פעם להזכיר לאלה שמכירים את הסרט המתאים למקום, הפעם, לחובבי סדרת סרטי סופרמן, שם בסרט הראשון כיכב הסכר בעת רעידת האדמה הגדולה שבקעה בו סדקים וגרמה לשטפונות ענק באזור (כל זאת כמובן לפני שסופרמן שינה את כיוון סיבוב כדור הארץ והחזיר את הזמן אחורה כך שיכל לאחר מכן להציל את הסכר). אז אחה"צ הגענו לאגם, גם הוא באמצע המדבר, חום מטורף ולאחר שהתמקמנו בחניון קרוואנים סמוך, קפצנו לאגם להצטנן קצת מהחום הלוהט.
לאחר לילה ראשון בקרוואן החדש, כשהמזגן משחק בו תפקיד עיקרי, יצאנו בבוקר לצפות על הסכר שחציו בנבאדה וחציו באריזונה. לאחר שעברנו מעליו עם הקרוואן, חצינו אותו גם ברגל, כשאנו מתצפתים עליו מלמעלה, בצידו האחד, האגם ובצידו השני, מרחק כמה מאות מטרים מתחתינו נהר הקולורדו שזורם לו מתחתית הסכר.
לאחר שהתרשמנו מספיק, עלינו על הקרוואן כשהכיוון הכללי הוא הגרנד קניון שבאריזונה. מאחר וידענו כי המרחק הוא רב, החלטנו שפשוט נתקדם באותו היום כמה שאפשר אלא שבדרך, ראינו שלט המוליך אל מקום בשם חוף "ווילו" על גדת הקולורדו והחלטנו לבדוק את העניין. נסיעה קצרה במורד הכביש הביאה אותנו לשפתו של הנהר הרחב. החום הכבד ששרר בחוץ לא השאיר לנו ברירות אלא, לעלות על בגדי הים ולטבול בנהר. כבר בדרך מהקרוואן לנהר הבנו כי המים די קרים (כך שמענו מזוג ששוחח עימנו) אבל בידיעה שגם אם הם קצת קרים, בחום הזה, לחובבי מים שכמונו לא אמורה להיות בעיה עם זה. טוב, לא ממש הבנו עד כמה המים קרים, להפתעתנו הם היו קרים מאד!!! מתברר שלמרות שחם כל כך המים שנשפכים לנהר מתחתית הסכר מגיעים מהשכבה הנמוכה ביותר באגם, זו שלא זוכה למגע עם השמש המדברית ועל כן באזור הזה מי הנהר פשוט קפואים. הסתפקנו במעט טבילות להתרעננות ובעיקר נהננו מנוף הנהר המרשים שחוצה את סלעי המדבר כשאנו מעלים בראשנו דמיונות כיצד הסתובבו כאן פעם בזמן המערב הפרוע.
צוננת ומאושרת המשיכה המשפחה השמחה את דרכה לכיוון הגרנד קניון.
איזו חוויה מדהימה, לעשות את ארה"ב מחוף לחוף בקראוון עם המשפחה. זה ממש התגשמות חלום. כמובן שלווגאס צריך להגיע אחרי שבודקים מהי תחזית מזג אויר כי אחרת אפשר להיצלות שם - חם יותר מאילת.
השבמחק