את הגבול לקנדה חצינו כשפנינו מועדות לשמורות הטבע שבהרי הרוקים הקנדיים כשאנו עושים את דרכנו צפונה לכיוון העיירה ג'ספר משם נתחיל לטייל לאורך שרשרת ההרים העצומה הזו בדרכנו חזרה עד למעבר הגבול שוב לארה"ב. למרות שמטרתנו העיקרית בשלב זה היא לטייל באזור הרי הרוקים, ניצלנו את הדרך והמקומות היפים למספר עצירות. הראשונה שבהן הייתה בעיירה הופ, בה צולם אחד מסרטי רוקי. אנחנו החלטנו לוותר על הסיור בעקבות הסרט ולצאת לסיור במנהרות המפורסמות שלה שנחצבו על מנת לאפשר הנחת מסילת רכבת לאורך תוואי הנהר המקומי, אך לאחר מספר שנים הצפות קשות ונסיונות שיקום, החליטו במקום לוותר על הפרוייקט הענק הזה וכיום הוא משמש פארק לטיולים ולפיקניקים.
התחנה השניה שלנו בדרך לרוקים הייתה בעיירה קמלופס השוכנת על מפגש נהרות. העיירה החביבה ידועה בימי שמש מרובים יחסית ואכן בסוף השבוע אותו בילנו בה, שרר מזג אויר חמים ונעים שאיפשר לנו להנות מחלק מהפעילויות אותן יש לה להציע. אתר הקרוואנים בו התגוררנו שכן בצמוד לגן החיות המקומי ובשמחה יצאנו לבקר בו. בגן החיות צפינו בבעלי החיים המקומיים ובינהם דובי הגריזלי והדובים השחורים, עופות דורסים ושלל איילים. בין השאר זכינו לצפות בדב גריזלי מקבל פדיקור ומניקור ומופע הכולל הסברים על דרכי מחייתם של העופות הדורסים החיים באזור. ביום למחרת יצאנו בבוקר למוזאון המדע לילדים המכיל מיצגים אינרקטיביים המדגימים באמצעות משחקים והפעלות, על נושאים מדעיים שונים וכך הילדים לומדים תוך כדי משחק והנאה על שווי משקל, חומרים שונים, מגנטיות ועוד ועוד... כפי שאפשר לראות גם יעל ואני נהננו ללמוד. לאחר שלא החמצנו אף הדגמה, יצאנו להעביר את הצהריים בפארק המקומי לחופו של הנהר. השתעשנו במים הקרים בנהר ובמזרקות המים הצבעוניות במתחם שעוצב במיוחד לילדים, נחנו על הדשא וספגנו אנרגיות מהשמש הנעימה.
הלאה במסענו צפונה, עצרנו בצד הדרך באחד המקומות שיזכרו יותר מכל, זאת לאחר שהבחנו בשלט המפנה לשיט סאפרי של דובים. ההזדמנות לראות דובים בטבע גברה על החשש ממזג האוויר הגשום שהיה לנו באותו היום וכך לאחר מספר דקות, לבשנו כולנו חליפות גשם וחגורות הצלה ועלינו על סירת הג'ט שלקחה אותנו במעלה הנהר לעומק ההרים והיערות, שם התחלנו לחפש שיחים זזים בתקווה שזה לא מהרוח אלא מדב שעובר במקום. לאחר עוד מספר דקות של חיפושים הבחין תמיר בתזוזה חשודה וכשהתקרבנו לחופו של הנהר, מספר מטרים בודדים מאיתנו התהלך לו דב שחור בחיפוש אחר מזון בקרבת המים. מאחר והגשם פסק מעט לפני שיצאנו לשיט לא מיהרנו והספקנו ללוות אותו עד שנעלם בסבך היער. בחיפושנו לאחר מכן, פגשנו בשני דובים נוספים, האחד, מנומנם משהו, שרוע על במת סלע מעל הנהר והשני שהתבונן בנו בסקרנות בזמן שנעצרנו עם הסירה ממש מולו. כאן כבר חזר הגשם במלוא עוצמתו (ובאזורים אלה יש לו עוצמה) ואנו שהבנו שמעילי הגשם עוזרים אך במעט, יצאנו במהירות חזרה בסירה הפתוחה כשאנו סופגים כמויות מים גדולות ונאבקים ברוח החזקה מבלי יכולת להביט סביבנו. עלמה, כהרגלה בזמן שיט, הצליחה גם בגשם השוטף להרדם בדרך חזרה.
רגע לפני הכניסה להרי הרוקים, ממש בפיתחו של הפארק, עצרנו למרגלות ההר הגבוה ביותר באזור, הר רובסון. הייתה זו הכנה טובה, אם כי בצפייה מרחוק, לנופים המרהיבים המחכים לנו בשמורה.
וכך ההכרות הראשונה של המשפחה השמחה עם קנדה, השאירה לנו המון חשק לעוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה