לאחר שעזבנו את סן פרנסיסקו, שמנו פעמנו לאזור נאפה ואלי הסמוך, כי הרי משפחה שמחה אנחנו ומה ישמח לבב אנוש אם לא יין? ויין בשפע מצוי בנאפה ואלי שהוא אחד האזורים הידועים בעולם לגידול גפנים וייצור יין. בנאפה מעולם לא מוקדם לשתות יין אך כדי שיעל ואני נוכל להנות לנו ברוגע ממראותיו ובעיקר ריחותיו וטעמו של העמק, התחלנו את היום בעיר שם הסתובבנו בעיקר בין חנויות שהילדים אוהבים יותר כגון חנות צעצועים גדולה וחנות מפעל לייצור שוקולד (טוב, נכון, גם יעל ואני נהננו שם). לאחר שסיפקנו קצת חוויות לילדים הגיע הזמן לצאת לדרך ו"לחרוש" את הכביש החוצה את העמק ואשר לאורכו פזורים מאות יקבים באחוזות פסטורליות שזרועות בין הכרמים.
המראות הניבטים במהלך הנסיעה בעמק נהדרים אך אנחנו גם רצינו לבדוק את היקבים קצת יותר מקרוב. בתחילה עצרנו ביקב בו מתקיים סיור עצמי בחינם בין חביות ודוודי היין הענקיים שם ניתן לראות את תהליך הפקת היין החל מבציר הענבים ועד המוני הבקבוקים המוצגים לראווה באולם היציאה. במקום היה גם אזור בו ניתן היה ללמוד על ההבדלים בין היינות השונים ואפילו מיצג הממחיש את הבדלי הריחות וכיצד ניתן לדעת איזה ריחות מלווים כל יין.
לא רצינו לבזבז את כל חוויות היין במקום אחד ועל כן המשכנו בנסיעה ועצרנו ביקב נוסף הפעם כדי להתקרב עוד צעד אחד ליין ולהחליקו לגרונותינו. השילוב של רחבת הדשא מחוץ לאולם הטעימות והריחות בתוכו השאיר את מאיה, תמיר ועלמה לשחק בחוץ כך שיעלי ואני יכולנו לחלוק לבדנו רגעים רומנטיים נדירים בטעימות יין ביחד עם עוד עשרות טועמים. היה נדמה לנו שהמוזגת שניגשה אלינו ולמעשה הייתה אחראית על הטעימות שלנו שתתה קצת יותר מדי יין לפני העבודה או שסתם הייתה נחמדה ונתנה לנו לטעום יינות הרבה מעבר למכסה שמוקצה לכל טועם וכך זכינו לנסות כעשרה יינות שונים במשך כמעט כשעה, חלקם בליווי שירתה של המוזגת. שמחים ולא רק מיין, יצאנו למעדניה הסמוכה ומילאנו סל קניות בגבינות, סלטים שונים ולחמים וערכנו לנו בין כל הירוק הירוק הזה בחוץ פיקניק בחסות השמש הנעימה. שמחים, שבעים ומאד מרוצים שבנו לנו לקראת הערב חזרה לאורכו של העמק לאתר הקרוואנים שלנו.
לאחר היין הגיע תורם של המים וכך יצאנו לנו למסע בין שני האגמים שנחשבים העמוקים ביותר בארה"ב. במקום השני, האגם הראשון אליו הגענו, יושב על הגבול בין קליפורניה לנבאדה, אגם טאהו. האגם שבחורף משמש כבסיס יציאה לאתרי סקי רבים על ההרים הסובבים אותו, הופך בחודשי הקיץ ליעד נופש ולפעילויות מים על האגם. האגם, גדול למדי ומוקף בעיקר מעברו המערבי הרים שעדיין היו מכוסים בשלג בפסגותיהם ולנוכח המראות האלה ובשילוב עם העיירות התיירותיות שלגדותיו החלטנו להשאר במקום מספר ימים למנוחה ולבילויים. הדרך הטובה להכיר את המקום וגם לצפות עליו מגבוה היא לעלות ברכבל לנקודת תצפית ולמסלול טיול קצר על פסגתו המושלגת של ההר. שילבנו את שתי החוויות ביחד ועלינו ברכבל, תחילה עצרנו בנקודת התצפית אליה הגענו לאחר עליה לא קצרה ודי תלולה, השקפנו על האגם הכחול הענק ונוף ההרים המקיפים אותו ולאחר מכן המשכנו עוד קצת למעלה ויצאנו לעבר פיסות השלג שעוד נותרו במקום, שאריות מהחורף הקשה שפקד את האזור והותיר אחריו גם שרידים באמצע יולי!
לאחר שראינו אותו מלמעלה הגיע הזמן לגעת בו, אז בחרנו לנו חוף נחמד ולמרות שהמים היו די קרים לרחצה נהננו כולנו מבילוי שליו כשעלמה ותמיר נהנים מהמשחק בחול ואנו מאווירת הסטלבט ומליטופיה של השמש הנעימה. מאחר ובלי קצת אקשן אי אפשר, החליט תמיר לקפוץ ולעופף בבנג'י של ילדים שממוקם על החוף.
יום נוסף באגם הקדשנו לטיול בצידו המערבי בנסיעה שכללה מעבר הרים בין שני אגמים (האגם השני נקרא "עלה שנופל" מאחר והוא נראה כמו עלה שנושר מאגם טאהו כשמסתכלים עליהם במפה) וטיול מעל למפרץ האזמרגד בעל הנוף הציורי אליו נשפך מפל מגובה של למעלה ממאה מטרים. תצפית טובה על המפרץ מקבלים במסלול קצר הכולל טיפוס ודילוג על סלעים ענקיים אך נוחים להליכה.
ביומנו האחרון באגם טאהו ביקשנו תמיר ואני לעשות משהו שיסכם את כל פעילותנו ושהותנו במקום, רצינו לראות שוב את הנוף המדהים מלמעלה, רצינו גם להיות קרובים למים ורצינו בנוסף גם אקשן. את כל זה ועוד יותר תפסנו ברבע שעה של ריחוף במצנח שנגרר על ידי סירת מירוץ במרחבי האגם. לאחר שיט קצר לעומקו של האגם נקשרנו שנינו למצנח כשאנו יושבים על סיפונה האחורי של הסירה וברגע אחד כשהסירה החלה להאיץ ולהתרחק מאיתנו, טיפסנו גבוה מעל האגם, נהנים מהשקט, מהנוף, מהריחוף באוויר ומהחוויה המשותפת של אב ובנו.
מאגם טאהו המשכנו צפונה כשאנו חוצים את הגבול לאורגון, שם ממש בלבה של המדינה, חבוי לו הפארק הלאומי "קרייטר לייק" על שם האגם המצוי בו שהוא האגם העמוק ביותר בארה"ב. למען האמת, הפארק הזה לא היה בתכניות המקוריות שלנו והחלטנו לעבור בו כחלק מהמסע שלנו לכיוון החוף, החלטה שתזכר כאחת הטובות ביותר אותן קיבלנו במהלך הטיול. כבר בדרך לאגם שנוצר מקריסה של הר געש לתוך הלוע של עצמו, כשלמדנו על המקום הבנו שמחכה לנו נוף עוצר נשימה, אבל גם ההמלצות החמות ביותר והתאורים המרגשים ביותר על יופיו של האגם לא התקרבו למציאות. לאחר שכבר ראינו לא מעט אגמים בטיול, זכה קרייטר לייק לכבוד הראוי לו כשנבחר לאגם היפה ביותר שאנו פגשנו. ביום בו הגענו לפארק עננים כיסו את השמים והחלטנו לטייל בצידו הדרומי של האגם שהוא גם קצר יותר מזה הצפוני והכביש בו, שחלקו רק נפתח לאחרונה בשל השלגים הכבדים מוביל למסלול טיול שקצהו בתצפית על האגם. כשהגענו לתחילת המסלול, שם גם נסגר הכביש לתנועה, גילינו כי רובו של המסלול עדיין מכוסה בשלג ולמעשה לא ממש רואים את השביל, אז פשוט עלינו על הגבעה בכיוון הכללי בו נמצא האגם כשאנו צועדים רב הזמן בשלג. לאחר עלייה קצרה הגענו לצוק ממנו נשקף האגם, אז גם אמרנו את ה"וואו" הראשון שם ובטח לא האחרון. נקודת התצפית שנמצאת על שפת הלוע עשרות מטרים מעל האגם, משקיפה על סלע גדול סמוך לחוף המתנשא בתוך המים הצלולים.
לאחר ההתרשמות הראשונית כשאנו מצפים בקוצר רוח ליום המחרת, ירדנו בחזרה לקרוואן ונסענו למחנה הקמפינג שבתוך הפארק והתמקמנו באתר שלנו שהיה מוקף אף הוא בשלג רב בגובה של למעלה ממטר!
למחרת בבוקר קמנו ליום שטוף שמש ומעבר לכך ללא רוח, מה שאומר שזהו יום מצוין לטיול סביב האגם שביום כזה הופך לאגם מראה חלק להפליא. את היום התחלנו במרכז המבקרים שגם הוא היה מוקף בגבעות של שלג אותן ניצלו הילדים למשחק ומשם הליכה קצרה הוליכה אותנו לשפת הצוק שמעל האגם, אליה הגענו ומיד השתתקנו פעורי פה ועצורי נשימה למראה נופו של האגם, ההרים המושלגים שסביבו, האי שבמרכזו וכשכל הנוף המדהים הזה והשמים הבהירים, משתקפים אחד לאחד במים הצבועים בכחול שאין יפה ממנו.
בלי ספק הסכמנו שאפשר פשוט לשבת כך יום שלם ולבהות בנוף ללא הפסק, אך לאחר כשעה של שוטטות החלטנו שהגיע הזמן לצאת ולהסתובב סביב האגם כדי לראותו מזוויות נוספות. נדמה כי מכל זווית הוא יפה יותר ובכל פעם התרגשנו מחדש ולא רצינו לעזוב וכמובן שעצרנו בכל מקום אפשרי, נדהמים מהצבעים ומהתמונה שצוירה לה בשלמות. רק הידיעה כי בהמשך הדרך ישנו גם שביל הליכה היורד אל שפתו של האגם גרמה לנו להפרד מאותו הנוף רק לכמה רגעים עד לנקודת התצפית הבאה.
את החוויה האחרונה באגם שמרנו כאמור למסלול המתפתל לאורך כשני ק"מ משפת הצוק לשפת האגם ואשר יורד כמעט מאתיים מטר בגובה. הירידה שאינה קלה כלל (אח"כ יש לעלות אותה בחזרה באותה הדרך בדיוק) כמעט ולא הורגשה מאחר ומבטנו היו נעוצים כל הזמן באגם וסביבותיו ולאחר קצת יותר מחצי שעה הגענו לשפתו של האגם שם מצאנו אנשים טובלים במים כשהדרך הנוחה ביותר להכנס אליהם היא קפיצה מגובה של כעשרה מטרים למים הקרים. לזה לא ציפינו ועל כן לא היינו ערוכים לטבילה הצוננת אך ההזדמנות החד פעמית לגעת במקור היופי של המקום קרצה לי ובשניות הפכו מכנסי הטרקים הארוכים שלי לבגד ים בזמן בו זינקתי מן הסלע אל מימי האגם שלא היו צוננים אלא קפואים! קשה לתאר את ההרגשה והתחושות בעת שעומדים על הסלע מעל האגם והקפיצה הזו שסופה במים הצלולים אבל הן ישארו בזכרוני כאחת החוויות המדהימות ביותר של הטיול.
לאחר העליה בחזרה לקרוואן שאף היא הייתה קלה מהצפוי לנוכח המראות שליוו אותנו, נופפנו לשלום לאחד המקומות שירשמו בין שיאי הטיול, לא לפני שאנו עוצרים בצד הדרך ליד גבעה מכוסה שלג לגלישה אחרונה לפני שאנו יורדים שוב לאזור החוף.
נפעמת המשיכה המשפחה השמחה במסעה צפונה לאזור החוף של אורגון ווושינגטון שם נחגוג למאיוש שלנו את בת המצווה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה