מבלי להרגיש כיצד עובר לנו הזמן, קיבלנו תזכורת, לא רק לגבי התקדמותנו בטיול, אלא גם לגבי התבגרותה של מאיה שלנו שבת המצווה שלה כבר ממש בפתח. זאת והעובדה שגם תמיר ועלמה גדלים לנו כאן מול העיניים הביא אותנו למסקנה שבטיול הזה הילדים מתבגרים ואילו יעל ואני רק נעשים צעירים יותר. לפני יום בת המצווה עוד מחכה לנו נסיעה מאזור הפארק הלאומי קרייטר לייק לכיוון חופי אורגון. בכלל, אורגון התגלתה לנו כאחת המדינות היותר נחמדות והיותר מעניינות בהן ביקרנו. את יום הנסיעות הארוך "שברנו" במספר עצירות בכבישיה הנופיים של המדינה, כאשר באחת הפעמים ביקרנו בפארק ירוק רחב ידיים על שפת נהר רחב. הילדים נהנו לרוץ ולהשתולל במתקני הפארק ואף לצפות בדייגים אשר מעלים ומורידים את סירותיהם למים ממש בסמוך אלינו. אנחנו מצידנו ניצלנו את החופש הקטן שהיה לנו להכין למאיה מספר הפתעות קטנות לבת המצווה.
עצירה נוספת, לעת ערב, הייתה כבר ממש על החוף סמוך למקום בו אנו מתכננים לעצור ללילה, במערת אריות ים, אשר ניתן להגיע אליה רק על ידי מעלית שנחצבה בסלעים הגבוהים המתנשאים כאן מעל פני הים. לאחר מספר שבועות ללא אריות ים, שמחו כל בני המשפחה לפגוש אותם ובמיוחד עלמה שכזכור כבר יודעת לתקשר איתם בשפתם. אכן, לאחר ירידה של כמה עשרות מטרים במעלית הגענו למערה טבעית שהים חפר בסלע ובה מושבת אריות ים צווחניים במיוחד. שוב למעלה, צפינו בקו החוף הפראי ומגדלור ישן סמוך שבעבר הזהיר את הספינות ששטו באזור מפני התקרבות לסלעים.
בבוקר למחרת קמנו לאחד הימים המשמעותיים בטיול, אחד כזה שעוד בבית דיברנו עליו רבות, יום בת המצווה של מאיה, מזל טוב!!! את הבוקר פתחנו בשירה לכבוד מאיה, בברכות ובאיחולים ובמצגת תמונות מהטיול מלווה במנגינות יום הולדת בכיכובה של מאיה. פעמים רבות שאלו אותנו מה נעשה ביום בת המצווה שלה ותמיד ענינו שכמו ברב ימינו בטיול, אנחנו לא יודעים, לא היכן נהיה ובטח שלא מה נעשה או נראה. גם באותו היום התחלנו בנסיעה בהתאם לכיוון הכללי שלנו, צפונה לאורך החוף לכיוון מדינת וושינגטון כשבתכנון מספר מקומות בהם ניתן לעצור. מאחר וזהו יום הולדתה של מאיה, ניתנה לה זכות הבחירה ובהתאם לבחירתה עצרנו באקוואריום גדול ובו מבחר גדול של בעלי חיים בסימן האוקיינוס הצמוד לו. לא היו לנו צפיות מיוחדות ממנו לאחר שראינו לא מעט אקוואריומים בטיול אבל המקום שהיה בעל קסם מיוחד, מיד שבה את ליבנו וכך בילינו בו מספר שעות, כשאנו מלטפים כוכבי ים, פוגשים את הסרטנים הגדולים בעולם, צופים בכרישים ושאר יצורים ימיים ומטיילים בין עופות מים צבעוניים.
כמיטב המסורת את היום סיימנו בארוחת ערב משפחתית במסעדת גריל מקומית, אשר בסיומה הפתיעו שלוש ממלצריות המקום את מאיה כשהביאו לה עוגת שוקולד, גלידה וזיקוקים לכבוד יום הולדתה ובנוסף פצחו בשירת "היום יום הולדת", באנגלית כמובן. מאחר וחזרנו לאתר הקרוואנים בשעה מאוחרת, החלטנו שאת טקס הדלקת הנרות נדחה למחרת בבוקר וכך נרוויח עוד קצת בת מצווה.
באותו היום חצינו את הגבול בין אורגון לוושינגטון, כשבאזור החוף משמש נהר קולומביה כגבול טבעי בין שתי המדינות. כדי לחצות את הנהר בסמוך לחוף יש לעבור על גשר, שהוא הגשר הרציף הארוך ביותר בעולם ואורכו 6.5 ק"מ. כאורך הגשר, כך רוחב נהר קולומביה לפני שהוא נשפך לאוקיינוס, אכן הגדרה קצת שונה לנהר מזו שאנו מכירים. רגע לפני שעלינו עליו, עצרנו בעיירה אסטוריה, בה הוא מתחיל, על מנת לצפות בו מהחוף. הנסיעה על הגשר חווייתית ומאד מרגשת מאחר והוא בנוי כך שהוא מתחיל בעלייה תלולה, יורד שוב אל גובה פני הים וכך ממשיך לו לאורך מספר ק"מ ממש בסמוך למים. בסיומו של הגשר כאמור, וושינגטון, שהיא המדינה הצפונית ביותר לאורך חופה המערבי של ארה"ב, וגם שם עצרנו לתצפית נוספת עליו לפני שהמשכנו בדרכנו אל חצי האי אולימפיק.
לעת ערב הגענו לאזור חצי האי אולימפיק כשמצידו האחד האוקיינוס השקט ומצידו השני מפרץ ענק ובו מאות איים ולחופיו הערים הגדולות, סיאטל שבארה"ב וונקובר הקנדית. באזור גם פארק לאומי ענק המתאפיין ביער גשם הגולש עד לחופי האוקיינוס. אנחנו ניצלנו את המקום למנוחה והתארגנות לקראת נסיעתנו לקנדה, תוך שאנו מטיילים לאורך חופי המפרץ, בין השאר בעיירה הציורית פורט טאונסנד שאחד מאתרי החובה שבה היא פיצריה שמפורסמת באיכותה ובתוספות המגוונות שניתן לשים עליה. משם המשכנו כשאנו חוצים במעבורת אל איי המפרץ, שם אנו מטיילים בעיירה ציורית נוספת בשם קופוויל ומשם על גשרים המחברים בין האיים שוב ליבשת מעט צפונית מסיאטל.
חלפו להם עוד מספר ימים והמשפחה השמחה בדרכה ליעד נוסף והפעם הרי הרוקי בקנדה ומה שמסביבם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה